לא משנה בני כמה אנחנו, אם אנחנו ילדים קטנים או כבר מבוגרים – כשנכנס משהו/מישהו חדש למרחב שלנו/הבית שלנו זה מרגיש כמו "גוף זר" החודר אל תוך המשוואה המשפחתית וגורם לחוסר איזון.
לכולם קשה, יש כאלה שלא נותנים לזה מקום – מנסים להתמודד, חלק מתנתקים מזה – מנסים "לזרום" כאילו זה לא קיים ויש הנותנים מקום.
הפגיעה במוכר והידוע (ב"מצב הקיים") משבש לכולנו את החיים (גם כשמדובר בשינוי זמני) ושלא יספרו לכם אחרת.
לאחרונה התחלנו שיפוץ בבית, "שיפוץ קטן ולא מזיק", כזה שארך כמה ימים, כזה שהכניס הרבה רעש הביתה וגם לא מעט פועלים.
הכל נראה כביכול בסדר אבל בפועל זה לא היה כך.
היה לי קשה לישון (ומסתבר שגם לשאר בני המשפחה)
לא מצאנו את עצמנו בתנועה של הבית (הרגשתי כמו בתחנת רכבת ביום ראשון בבוקר)
לפעמים בגלל שאנחנו בתוך העשיה, אנחנו שוכחים עד כמה ואיך זה משפיע עלינו, על כולנו.
אנחנו מנסים לתרץ "זה עוד מעט נגמר" ולהסביר " אי אפשר עם כל הליכלוך והבלגן שהיה פה קודם" אבל האם זה עוזר?
חשוב לשוחח על מה שהולך להיות, ובעיקר – להקשיב לילדים, מה זה עושה להם, איך הם מרגישים עם זה. לדבר לפני השינוי, לדבר תוך כדי וגם אחרי. לנסות למצוא את הזמן והפניות בתוך כל הבלגן הזה.
כשתנסו, תיווכחו שזה:
מעניק לילד תחושה של ביטחון בתוך כל השינוי.
מעניק לילד את התחושה שרואים אותו.
מעניק לו הרגשה שהוא לא לבד עם התחושות שלו, כי גם לנו קשה ואנחנו מבינים אותו.
בהצלחה
שילי
המפגש הבא של "כשאימהות ומציאות נפגשות" יתקיים ביום חמישי 4.4.2019 בשעה 21:00 – לפרטים הכנסו.
