השבוע שודרה תכנית רדיו שהוקלטה לפני כשנה, בה התראיינתי במסגרת התחנה המקומית "קול רמת השרון".
אמא שלי משתתפת בחוג רדיו שמפיק סדרת תכניות בהן מתראיינים תושבי העיר בנושאים שונים, וכך היה לי הכבוד להתראיין בנושא טבעונות ומודעות עצמית, שילוב שאני תמיד שמחה לדבר עליו. באתי לראיון בלי הרבה ציפיות ועברתי חוויה מאד מיוחדת. אמי יחד עם שלושה אנשים נוספים בחוג הרדיו הקליטו את הראיון איתי באולפן זמני (ומתנצלת מראש, לכן איכות השידור אינה אופטימלית) כולם היו נחמדים מאד ויחד עם זאת התגלו כרחוקים מאד מדרך החיים הטבעונית, ובמסגרת שאלותיהם המנומסות יצא לי לשמוע כל קלישאה אפשרית שהצורכים מהחי אוחזים בה.
- התמונה הזו צולמה בתחנת רדיו קול רמת השרון בשנת 2010, בתקופה בה העברתי שם את התכניות בנושאי רוחניות.
מאז עברתי לטבעונות אני מנצלת כל הזדמנות לדבר על זה, להראות לאנשים למה זה כל כך חשוב מהיבטים של חמלה כלפי בע"ח, בריאות ואקולוגיה, הרי זהו אורח חיים שיש בו כל כך הרבה יתרונות, ויחד עם זאת המפגש עם חוסר המוכנות האנושי לשנות הרגלים קשה בכל פעם מחדש. האמת העצובה היא שרוב האנשים נעים בין התירוצים וההדחקה והאטימות מצד אחד ולעיתים אף מגיבים בתוקפנות, מעליבים ופוגעים, הכל כדי לא לעמוד מול המציאות. קשה במיוחד היא האדישות מצד אלה שפשוט לא רוצים לשמוע. ופרט ליוצא דופן אחד, האנשים שראיינו אותי לתכנית לצערי הרב שייכים לאלה שלא רוצים לשמוע. אמא שלי כבר שמעה לא פעם את המסרים ממני, היא לא ממש השתכנעה, אבל משתדלת 'להקשיב בנימוס'.
ולכן הסיטואציה בה במשך שלוש שעות הם שאלו שאלות ונתנו לי לדבר כמונולוג היתה חוויה טובה, כי פרט לשאלות חדשות שעלו אצלם עקב הדברים שאמרתי הם בעצם לא יכלו להגיב, הם נאלצו לשבת במשך כמעט שלוש שעות ולתת לי לדבר, דבר שאני משוכנעת שלא היה קורה בסיטואציה אחרת. ויכלתי לראות בתגובות שלהם שהמידע ששמעו גרם להם לאי-נוחות רבה, ואני כמובן הקפדתי להביא את האמת העירומה בלי הנחות.
זוהי הסיטואציה הטובה ביותר עבור כל מי שעוסק בהסברה: לשבת במשך כמה שעות מול אנשים שצורכים מהחי, 'קרניסטים', כפי שאנחנו מכנים אותם בשם החיבה הלא מחמיא, ולהגיד להם את כל אשר על ליבנו, לפרוש בפניהם את מסכת העינויים שעוברים בעלי החיים ואת אי הצדק המשווע והאינטרסנטי לפיו מתנהל העולם הזה על חשבון חסרי הישע והבריאות של כולנו, כל זאת מבלי שהם יכולים להתווכח או לקום וללכת.
וראיתי שאני פורטת על נימים כואבים. כדי לעשות הסברה טובה חשוב שננסה להכנס לנעליו של האחר ולראות את הדברים מנקודת מבטו, כך שאני לוקחת בחשבון שאנשים לא סתם מדחיקים, הם עושים את זה כי ההתמודדות עם המציאות קשה להם מדי. יחד עם זאת אני לא מבזבזת יותר מדי רחמים על מאזיניי, בעלי החיים סובלים יותר !!
מי שיקשיב לתכנית ישמע שהיה רגע אחד בו מצאתי את עצמי בוכה. זה היה רק לרגע, והאמת שלא ניסיתי להסתיר את זה, התנצלתי והסברתי שכשאני מדברת על הנושא הכאוב הזה אני נעשית רגשית, ובעצם: מה שווה היום תכנית תקשורת בלי קצת כאב, בכי וסיפור מרגש? נראה שבמשך השנים למדתי דבר או שניים מתוכניות הריאליטי, בהקשר של איך לייצר רגע תקשורתי טוב (למרות שהבכי היה אמיתי לחלוטין ולא מתוכנן).
אז פרט לזה ולכאב המוכר כל כך של התמודדות עם העובדות הקשות נהניתי מכל רגע וכשקמנו ללכת והתבוננתי בשעון נוכחתי לדעת שחלפו כמעט 3 שעות, ולא רק שהם לא יכלו לבוא אלי בטענות על הצורה בה הצלפתי להם על המצפון ללא רחמים, הם עוד הודו לי.
עדין לא היו לי ציפיות, והאמת היא שעברה שנה ודי שכחתי מזה, אבל אמי התקשרה להגיד לי שביום רביעי בתחילת אפריל התכנית תוקרן, וחייבת להודות שכששמעתי את התכנית זה נשמע ממש לא רע, ולא יכלתי שלא להעריך את העבודה המצוינת שעשו אנשי החוג. בארבעים ומשהו דקות (נטו, בלי השירים) הם ריכזו את עיקרי הדברים שאמרתי, הם איפשרו לי להתבטא, והשמיעו בתכנית את עיקרי הדברים שנאמרו, גם במקומות בהם להם עצמם היה ממש לא קל. האיכות לא מדהימה, כי ההקלטה נעשתה באולפן חלופי ולא בתחנת הרדיו עצמה.
הנה קישור לקובץ התכנית, אשמח מאד לתגובותיכם:
טבעונות בהיבט רוחני – תכנית רדיו
אני רוצה להודות לאנשי חוג הרדיו: אלון שקד מנהל החוג, שגם טרח ושלח לי את קובץ התכנית,*
נורית ויסלברג, שהיא גם אמא שלי
*יתר אנשי חוג הרדיו: דידי גבריאלוב, גלי אשכנזי ואביחי כהן.
*תודה מיוחדת לחברי הותיק יניב מורוזובסקי, לשעבר מנהל תחנת "רדיו קול-השרון" שעיבד את הקובץ, קיצר אותו קצת (הוריד לבקשתי כמה שירים שהושמעו במהלך התכנית) והעביר אותו לארכיון הרדיו שלי.