איך סוף סוף התאהבתי בחומוס

אחרי שנים של סלידה מהניגוב הלאומי, ועל סף נידוי חברתי, "חומוס זחלאווי" החזיר אותי בתשובה

הרקע

אני מבינה את האהבה הגדולה שרוכשים תושבי תל אביב לחומוסיות. אני מבינה גם את האהבה הגדולה לפעולת הניגוב. אני מבינה את הנוחות הפשטות וגם את היתרון הכספי שבזה. אתה בא, יוצק לתוך קיבתך יציקת בטון שתחזיק אותך יום שלם (אם לא יותר) עם שובע מושלם, משלם גרושים והולך עם חיוך מאושר הביתה כדי להתחיל בפעולת העיכול האינטנסיבית. מה שאני לא מצליחה להבין הוא למה לעשות את זה כשתופעות הלוואי של הניגובים האלה הם עייפות, שביזות וחוסר אנרגיות למשך יומיים לאחר מכן. יכול להיות שמערכת העיכול האשכנזית שלי לא בנויה לכך ויכול מאוד להיות שעוד לא הבנתי לעומק אי אלו פנינים של תרבות האכילה הישראלית.

פעם אחת ניסיתי להשתתף בחגיגת הניגובים והתוצאה הייתה לא משהו, כי התחושות בבטן היו לא משמחות במיוחד. מאז, כשחבריי היו הולכים לנגב אני העדפתי להישאר בבית עם פרוסת הלחם מרוחה בשכבת חומוס נהדר מהסופר ופרוסת גבינה צהובה מעליה. למרות שאני חולה על אכילה עם הידיים ומאוהבת בארוחות חזירות כשכל האוכל נמרח על הידיים ועל הפנים מסביב לפה, ללכת לנגב חומוס אני יכולה רק תחת לחץ חברתי כבד ואם לא, אני תמיד אמצא לא מעט דברים אחרים שאני אשמח לאכול.

אני, תנו לי מסעדת גורמה, תנו לי ארוחה במאות שקלים, תנו לי סטייקים, פסטות, פירות ים! מסעדות פלצניות תנו לי, תנו לי מסעדות והרבה, אבל חומוס? מבחינתי הוא יכול להישאר בתוך קופסת הפלסטיק במקרר.

עד כאן הרקע, הבסיס והעבר שלי ביחסי עם החומוס עד היום הזה, כי היום עברתי מהפך, התגלות, חוויה מתקנת בלתי צפויה ששינתה את כל הנאמר למעלה שינוי של 180 מעלות. למה תשאלו? כנראה שהלחץ החברתי היה במידה הנחוצה לכך או שהרעב שלי היה ברמה מסוכנת או שאני פשוט הייתי במצב רוח זורם במיוחד.

"זחלאווי"

שני חבריי (תימני וצ’כי) ששמעו על החומוסיה החדשה שנפתחה בבן יהודה העונה לשם "חומוס זחלאווי" היו נחושים בדעתם לא רק להסתער עליה אלא שתוכניתם הגרנדיוזית כללה גם את המהפך שהם תכננו בשבילי. אמרתי נו טוווווווב אני אזמין לי סלט קצוץ ובירה, בטוח יש להם. אז הנחתנו את עצמנו בצפון בן יהודה בצהרי היום ישר לתוך האווירה הנעימה של המרפסת עם עצי הזית שמתחתם מסודרים השולחנות בפשטות שכונתית של בית קפה. מלצרית מלאת קסם אישי וסימפטיות הסתובבה בין השולחנות המלאים ב"מנגבים" הרעבים עם צלחות גדושות בחומוס, חמוצים, סלטים ופיתות. חבריי קרנו מאושר לקראת הזלילה ואני ניסיתי לסחוט מעצמי את ההתלהבות הנחוצה כדי לא להרוס את האווירה, מתבוננת מסביב על התמונה של אדון "עסלי" המתנוססת על חלון הראווה של חומוס זחלאווי, ועל שני האנשים העמלים קשה מאחורי הדלפק בתוך המסעדה.

הפתיחה

בהתחלה הגיעו לשולחן שתי צלחות גדושות בחמוצים ובצל טרי וצלוחית קטנה של סחוג צהבהב עם חתיכות קטנטנות של פלפלים ירוקים. לאחר מכן קיבלנו סלסלה עם פיתות רגילות ופיתות מחיטה מלאה (לבקשתי). שני הסוגים היו עבים וחמים כאילו נאפו זה עתה (מאוחר יותר התעניינו וגילינו כי הפיתות אכן נאפות במקום). חבריי לארוחה פסקו כי אלה הפיתות הכי איכותיות שהם ראו בחומוסיות התל אביביות עד כה.

המהפך

מנת החומוס הראשונה שקיבלנו הייתה חומוס עם פטריות חמות טחינה וביצה קשה. הפטריות היו לא מקופסת השימורים (!!!!) אלא פטריות טריות שטוגנו קלות. ניסיתי ניגוב עדין זהיר והססני ו… נדהמתי, התאהבתי ועד שהצלחת לא הבריקה לא הסכמתי להניח אותה מידיי. החומוס היה חלקלק וטעים והטחינה שבמרכזו הייתה פשוט נהדרת! בהמלצת חבריי נגסתי מהבצל החיי בין ניגוב לניגוב. איזו תגלית! שילוב קטלני, מנה מדהימה! אני חוזרת בתשובה!

בזמן שהשלמתי את הסתערותי על חומוס פיטריות וחבריי התענגו על המראה שלי, הגיעה לשולחננו צלחת של חומוס גרגרים חם בתוספת טחינה וביצה. לחומוס הזה היה מרקם "גס" באדיבותם של חתיכות גרגרי חומוס שלא נטחנו עד הסוף. החמימות והחספוס של המנה הזאת עינגו לי את החיך. התלהבתי מהמנה הזאת לא פחות מהחומוס פטריות בעיקר בזכות הדגדוג החמים שלה על הלשון. חלום! למה למה למה לא אכלתי את זה קודם???

יחד עם החומוסים הזמנו גם סלט עגבניות פיקנטי, שמלבד העגבניות הקצוצות דק נכחו בו גם כוסברה שום ושמן זית. נראה מגרה במיוחד אבל הפחד שלי מהחריף ניצח והחלטתי ש"פרה פרה", קודם חומוס ואחרי זה אולי גם יגיע תורו של החריף.

העיניים הגדולות של הרעב והסקרנות לגלות משהו "מעבר", משהו שהוא מיוחד למקום, משהו… לבנוני זחלאווי כזה, המריץ אותנו להזמין גם מנה של "מחלוטה". מדובר בעיסה חומה גסה שמורכבת מחומוס, פול, שום ועשבי תיבול. הכול יחד מבושל וטחון גס לעיסה סמיכה, שתתן את הטאצ’ הסופי אם חומוס הוא לא מה שינצח אתכם. המנה הייתה טעימה אבל "כבדה" (לפחות כמו חמין), לא לבעלי קיבה חלשה.

המתיקות של אחרי

כיוון שטעמי המטבח המזרחי תמיד נתקעים לי בחלל הפה יותר מדי שעות, אני מרגישה שאני חייבת לסיים את הארוחה עם משהו מתקתק. ומה יכול להיות נפלא יותר ממנת מלבי הבית? קיבלנו מלבי עם מי פרחים, פיסטוקים קלויים וקוקוס, פשוט מעלף! איזה תענוג זה היה לקנח עם המלבי הנפלא הזה! הוא היה כל כך קרמי ואוורירי ועטף את כל חלל הפה במרקם סמיך נפלא. קפה שחור קטן ומהביל שקיבלנו עם המלבי, הפיץ ריח של קפה שאפשר למצוא רק בצפון אצל הדרוזים (כפי שגילינו בהמשך, כל המנות בחומוס זחלאווי כולל המלבי והקפה הוכנו לפי המתכון המשפחתי של שף הבית הלבנוני).

סיכום החוויה

תשמעו, עזבתי את המקום עם בטן מפוצצת, פה מלא בטעמים נפלאים שיכולים לאפיין רק מטבח משפחתי אותנטי ופה פעור מהחוויה הטעימה הבלתי צפויה הזאת. יש במקום הזה משהו מאוד ייחודי ולא רק באוכל. עובדה, במשימה שחומוסיות אחרות נכשלו בה, חומוס זחלאווי הצליח בגדול. מלבד החומוס המדהים, הפיתות החמות והריחות המעולים המסעדה מלאה קישוטים, תמונות ופריטי ענתיקות ביתיים שמפיצים באוויר משהו שכונתי, חמים, נעים ופשוט. עם המון סקפטיות וחשש, ניסיתי והתאהבתי! (לקיבתי נתתי פקודה להתחיל להתרגל כי זאת רק ההתחלה של חיי החומוסיות שלי).

לבלוג אוכל תל אביבי נמרץ

תל אביבית נמרצת לשעבר
אני לין, תל אביבית נמרצת בדימוס וקיבוצניקית נכון לעכשיו. עוסקת בכתיבה לכל גווניה - כותבת מצאת החמה עד צאת הנשמה אחרי ששרדתי את משבר גיל 30, ועשיתי ניקוי עצמי יסודי במשך 6 חודשים מסעירים בהודו, אחרי שכבשתי את הבלוגוספרה הקולינארית והעברתי את חיי מלב העיר לאזור הכפרי של עמק חפר, הגיעה הזמן להוריד את המסכה ולהיות כנה. המשקל כבר לא מעניין וכך גם המסעדות החדשות שחוזרות על עצמן ולא מחדשות. עכשיו זה אני כמו שאני, עם כל מה שעובר עליי בחיים הזוגיים המקצועיים והאישיים ותאמינו לי – גם בלי אוכל, זה בכלל לא מעט www.linurman.com