סבתא שלי – סבתא אלה – גידלה אותי מאז שנולדתי. היא נולדה בצ'כיה, בת למשפחה אמידה מרובת אחים ואחיות. בגיל 12 בערך, כשכל משפחתה נספתה בשואה, סבתא אלה שרדה במחנה בירקנאו אושוויץ', השתתפה במצעד המוות עם שיחרורו של המחנה ועד ימיה האחרונים נצרב על זרועה מספר סידורי. ספרות שחורות על עור לבנבן.
לאחר זוועות השואה, עלתה לישראל ולא יצאה מגבולות המדינה עד יום מותה. את סבא שלי היא פגשה באוטובוס. יחד הקימו משפחה וכשהגיעו הנכדים, החליטה סבתא אלה להקדיש את חייה לטיפול בהם. היא היתה מגיעה אלינו כל בוקר ב3 אוטובוסים. בגשם ובחמסין. סבתא אלה היתה ידועה בבישולים שלה, בעוגות שלה. הריחות מהסירים והתנור התפשטו תמיד בכל הרחוב וכולם היו מקנאים בנו שיש לנו תמיד אוכל טעים. לכל אחד היתה מכינה את המאכל האהוב עליו. היתה משחקת איתנו, מקריאה סיפורים ובעיקר מקשיבה לנו בתשומת לב שכבר לא קיימת היום. הנכדים מעל הכל – זאת היתה המנטרה שלה.
ולמה אני מספרת את כל זה? כי ככה גדלתי ולכן ככה אני מגדלת את הילדים שלי. הילדים מעל הכל – מבחינת תשומת הלב, סדר העדיפות, חלוקת הקשב. קודם הם ואחר כך אני. קודם ההסעות לחוגים, הדאגה שיכינו שיעורי בית , שיתכוננו למבחן, לקנות ממתקים לטיול, כביסות, בישולים – כל אחד מה שהוא אוהב ורק אחר כך – אני.
וכך קורה שאני מתרסקת על הספה בתשע /עשר בערב ואין לי כוח לכלום. חולה בספאת (כמו שפעת רק בלי נזלת ועם רביצה על הספה בסלון). מחלה כרונית שעד לאחרונה חשבתי שאין לה מרפא. מידי פעם ניסיתי לשלב חוג ספורט במקביל לכל המשימות האחרות. אבל תמיד יש אסיפת הורים/מבחן/הסעות באותן שעות ובסוף ויתרתי. הילדים מעל הכל. ולא – הליכה פעם בחודש, כשיוצא, זה לא נחשב לעשות ספורט. אז הפכתי לפדלאה מצויה, כולל כל התסמינים הנלווים. חולת ספאת.
והינה ככה, באמצע החיים, נבחרתי להשתתף בנבחרת של סלונה והולמס פלייס makeachange# לשינוי הרגלים וליצירת אורח חיים בריא, שלושה חודשים הכוללים שינוי בהרגלי התזונה וכושר. שלושה חודשים שבהם אני במרכז, לפני הילדים. כמובן שהדבר הראשון שחשבתי עליו היה – מה יהיה? איך אוכל לעמוד באתגר הזה?
הדבר השני שעשיתי היה להכניס את כל האימונים המתוכננים ליומן, לבדוק שזה לא מתנגש עם פעילויות של הילדים. אז זה מתנגש. אבל הילדים הודיעו לי חגיגית שהם כבר גדולים והם יסתדרו. גם הבעל תמך והבטיח לא לקטר על חסרוני. תוסיפו לזה את התגברות תסמיני הספאת (עודף משקל, חוסר בשרירים, עייפות וכו') וקבלו – אותי, בתחילתו של מסע לשינוי הרגלים.
מבטיחה לעדכן בהמשך.
