נוסעת ברכב ושומעת את ישי ריבו שר :
"הגיע הזמן להתעורר
לעזוב הכל להתגבר
לשוב הביתה לא לחפש מקום אחר
הגיע הזמן להשתנות
גם אם פספסנו כמה חנות
אפשר לרדת יש רכבת חזרה לשכונות
הכל אפשר רק אם נרצה , המחפש תמיד מוצא
גם אם הוא נמצא אי שם הרחק בקצה …" (ישי ריבו)
שומעת את השיר וחושבת לעצמי, כמה פעמים בחיים אנחנו עושים טעויות ומכים על חטא. מלקים את עצמינו על הטעות שעשינו. נמצאים בתוך הלקאה עצמית מתמדת. הרגל שלא ממש משרת אותנו.
הבעיה היא שאנחנו כל כך רגילים להתנהל בצורה מסוימת ,שאנחנו לא עוצרים לחשוב האם זה משרת אותנו או לא.
אנחנו משתמשים הרבה במשפט" ככה אני" .
ואוו, איזה משפט חזק. האמונה הזו שככה נולדתי ואין לי אפשרות לשנות.
אז מה, ככה אמשיך להתנהל כל חיי כי ככה אני?
רגע, בואו נעצור ונחשוב האם יש דרך אחרת. האם יש דרך להתנהל בצורה אחרת שתיטיב איתי.
לחשוב מה הרווח שלי כתוצאה מכך שאני ממשיכה לדבוק ב "ככה אני" על אף שזה לא משרת אותי.
אל תגידו שאין פה רווח. בכל פעולה שאנחנו עושים יש מחיר ורווח. לפעמים לא ברור לנו מה הרווח, אבל הוא תמיד קיים. אם נעצור רגע, ונחשוב, נחפש אותו, מן הסתם, הוא יימצא.
אז בואו נעצור רגע, נאמין שטעויות ניתן לתקן. (ברוב המקרים).
גם אם את הטעות הזו לא ממש ניתן לתקן, אני תמיד יכולה ללמוד לפעם הבאה מה אפשר לעשות אחרת.
בואו נבחר להכניס לחיים שלנו, יותר איכות חיים. יותר מודעות, יותר כיף, ופחות הלקאה עצמית
איך עושים את זה?
- מבינים מה הרווח של מהמשפט "ככה אני"
- בוחרים להפסיק עם ההלקאה העצמית
- בוחרים להגיד משפט חיובי אחר במקום " ככה אני"
מוזמנים לעקוב אחרי גם ברשתות הדיגיטליות.