היא נכנסה לחדר כפופה, מהוססת, חוששת. רק בת 26, אבל נראה כי עול החיים מכביד על כתפיה.
התיישבה על הכיסא וסיפרה כי היא מרגישה מותשת. כבר אין לה כוח .
כל פעולה שאני עושה,היא אומרת, אני בודקת המון פעמים. זה יכול לקחת לי לפעמים אפילו חצי שעה, לשבת ,לחשוב ולראות מה אפשר לתקן ,רק הבדיקה. גם אחרי שבדקתי כל כך הרבה פעמים, אני לא בטוחה שהיא תהיה מושלמת ובלי טעויות. אני מרגישה שזה שואב ממני כל כך הרבה זמן, ונגמר לי הכוח. אין לי זמן לעשות דברים אחרים שקשורים לעבודה ובטח שאין לי זמן לעשות דברים בשביל עצמי.
כל בוקר אני מסתכלת על רשימת המשימות ונהיה לי שחור בעיניים אני מסתכלת ואומרת לעצמי שאין מצב בעולם שיגיע יום אחד ואני אסתכל על הדף הזה והוא יהיה ריק. אין מצב בעולם שאני אסתכל על הדף הזה ואני אגיד לעצמי החודש זה יקרה החודש אני אצליח לעשות את כל מה שאני רוצה.
היא ממשיכה ומספרת לי כמה היא מתוסכלת מזה ולא מצליחה להתנהל אחרת כדי לקבל תוצאה אחרת.
ישבתי והקשבתי לה ,הבנתי מה הם האתגרים שעומדים לפניה.
שאלתי אותה איך היא הייתה רוצה שיהיו הדברים?
ביקשתי ממנה שתתאר בצורה פיזית מה יהיה .
היא שתקה רגע חשבה ואז אמרה לי אני רוצה להיות יעילה אני רוצה להאמין שהדברים שאני עושה בפעם הראשונה הם מספיק טובים.
כאשר אצליח להעריך את עצמי אני אהיה יותר יעילה.
ומה מחיר הטעות שאלתי אותה מה יקרה אם הדברים לא יהיו כאלה מושלמים?
כאשר אעריך את עצמי, ענתה, אני אוכל להתמודד גם עם הטעויות שאני עושה ואז מחיר הטעות יהיה נמוך.
כל פעם שאת מתלבטת אמרתי לה תעצרי רגע ותחשבי מה המחירים ומה רווחים של אותה פעולה שאת הולכת לעשות. תהפכי את הפעולה שאת עושה אוטומטית לפעולה רציונלית ,לפעולה מושכלת שנעשית מתוך בחירה וידיעה של מה הרווח והמחיר של אותה פעולה.
ואז זה קרה. הוא הגיע, קטן אבל נחוש. החיוך. ראיתי איך הוא עולה על שפתיה ומשנה את המראה שלה. איך עוטפת אותה שלווה ורוגע והבנה שאפשר לעשות את זה אחרת, זה אפשרי.
כמה ימים אחרי הפגישה היא התקשרה וסיפרה לי שהיא הצליחה לעשות את זה פעם ראשונה.
זו הרגשה כזאת טובה היא אמרה לי להבין שמחיר הטעות הוא לא כזה גדול ושתמיד אפשר לתקן.
יש לכם שאלה, מוזמנים ללחוץ על הקישור ולהגיע אלי ישירות לווטאספ http://katzr.net/05dac9
מוזמנים לעקוב אחרי גם ברשתות הדיגיטליות