איך מפשירים את הקרח?

זה יכול לעורר המון חרדה להקשיב לצד השני בעימות ולהיווכח שאולי יש צדק גם בדבריו,

אולי אם אני אחוש אמפתיה כלפיו זה עלול "להחליש" אותי?

מה יכולה פרשת השבוע "קרח" לשקף לי על עצמי?

 בפרשת בהעלותך, (שקראנו לפני שבועיים)  שמענו את מרים, אחות משה, מתלוננת אודות משה באזני אהרון אחיה "הרק במשה דיבר יהוה הלא גם בנו דיבר" (במדבר יב 2), וניכר מתשובת ה' אליה שהיא כנראה ערכה השוואה שהקטינה אותו (לא רק עם משה דיבר ה' אלא גם איתנו, כלומר, גם אנחנו נביאים, אז איך הוא מרשה לעצמו..)

הענש של מרים היה מאד קשה וכל העם חיכה לה משך שבעת ימים עד שתרפא מן הצרעת לפני שהמשיכו בדרכם.

יש להניח לכן, שכולם הבינו על מה נענשה. על שהעזה לזלזל במשה עבד ה'.

בפרשה זו יוצא בן דודו קורח, באופן גלוי במרד נגד הנהגתו  של משה ומאשים אותו בהתנשאות!

הוא מאגד סביבו כ250 נשיאי העדה, ומשתמש באופן מאד מאניפולטיבי בדברי אלוהים  לעם : והייתם קדושים לאלוהיכם,  וגם  קדושים תהיו כי קדוש אני :

וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם–כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה.

קורח מאשים את משה שלקח כוח לעצמו (למה תתנשאו) ובעצם עושה בדיוק את אותו הדבר שבו הוא מאשים את משה! הוא מנסה לקחת מנהיגות בכוח!

אין פה רצון לשיח, אלא הבעת עמדה כוחנית של "אני צודק" . אפילו לא נסיון להידבר, לשכנע, להשפיע.

גישה כוחנית של אמונה עיוורת בצידקתי ותו לא. לא מעניין אותי לשמוע אותך כי אני צודק!

לא באתי לדבר איתך אלא להשמיע את עמדתי. עמדתך כלל לא מעניינת אותי-כי אני צודק!

גישה כזו-לא יכולה להביא אלא חורבן. שום דבר קונסטרוקטיבי לא יכול להיבנות ממנה.( וחז"ל לימדונו היטב את ההבדל שבין מחלוקת לשם שמיים ושאינה לשם שמיים).

מי שמציג גישה כזו של כוחניות, של התבצרות בעמדת הצודק שאינה מוכנה להקשיב לצד השני, למעשה מעיד על עצמו שהוא חרד לשמוע מה יש לצד השני לומר.

אלי ההתבצרות בעמדתי נובעת  מתוך צורך להגן על עצמי?

 שמא אשתכנע חלילה  לזוז מעמדתי?

זה  יכול לעורר המון חרדה להקשיב לצד השני בעימות ולהיווכח שאולי יש צדק גם בדבריו,

אולי אם אני אחוש אמפתיה כלפיו זה עלול  "להחליש" אותי?

על רקע הסיפור של מרים, מרידתו  של קורח במשה מעוררת תמיהה רבה מאד.

אם קורח זוכר עד כמה כעס ה' על מרים שהעזה לדבר ממקום של קינאה שהקטין את משה, הרי שהמרד שלו מבטא בעצם גם התרסה כלפי אלוהים!

אולי זה מסביר את תגובתו של משה לדבריו: הוא נופל אפיים ארצה.

כקוראת הייתי רוצה, שמשה המנהיג יגיב אחרת.

לא שיפול ויפגין חולשה וכניעה, אלא שידבר אל קורח ממקום של מנהיג שיודע את ערכו.

ואני שואלת את עצמי- למה הוא מגיב כך?

הוא אולי יודע לתווך את הדיבור של אלוהים לעם, אבל בעימות "רגיל" מול אנשים  כוחניים הוא חוזר להיות כבד פה? כמו שקרה כשאלוהים התגלה אליו בסנה והורה לו ללכת לדבר עם פרעה (גם הוא טיפוס כוחני, נוקשה, סגור בעמדת ה"צדק" שלו) ומשה מנסה להתחמק מהשליחות בתואנה שהוא כבד פה..

אולי גם לכם  קרה  שברגע העימות עם מישהו איבדתם את לשונכם?

 לא ידעתם מה לומר? התייבשתם?

או שאולי התבצרתם בעמדת הצדק שלכם כה חזק שלא יכולתם לשמוע את הצד השני?

ואולי  גם קורח וגם משה הם ייצוגים ארכיטיפיים בתוכנו?

אולי קורח מסמל כוח ארוגנטי, מתנשא, שקורא תיגר על סמכות, שעובד בשירות האגו וכאילו אומר:

anything you can do I can do better

ומשה מייצג את הכוח ההפוך, המצטנע, ה"נופל אפיים ארצה" .

 כשהכוח של קורח "תופס את הבמה", רוצה לקחת לעצמו, עדיף לתת לו "לרדת חיים לשאול", (לשאול -שם של מקום-ואפשר גם לקרוא לשאול -כשם פועל) כאילו על מנת לאפשר לו לשאול: מה המטרה שלך? לשרת את האגו או לשרת את המיכלול?

 לומר לו "תרגיע קורח, ההתנשאות הזו מובילה למקום של חורבן, היא מחרחרת ריב."

כוח משה, ממשיך להיות הכוח הכוח המפשר, המזמין דיאלוג בין החלקים השונים,(מוחל על כבודו ומזמין את דתן ואבירם) הרואה את המציאות ניכחה (אלוהים יראה לנו את האמת) ונמנע מלקחת קרדיט לעצמו (פועל לטובת אחרים, לטובת הכלל)

מברכת אותנו שנדע להפשיר את הקרח שבעמדת ה"צודק" שלנו , שנדע להאזין לצד השני מתוך אמפתיה, לנהל שיח של הידברות  וכמאמר  שירו של יהודה עמיחי  "מן המקום בו אנו צודקים"

שנצליח להצמיח פרחים ולהפוך את העולם לתחוח ..

 logo-9

הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים.יהודה עמיחי

מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים

לֹא יִצְמְחוּ לְעוֹלָם

פְּרָחִים בָּאָבִיב

הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים

הוּא רָמוּס וְקָשֶׁה

כְּמוֹ חָצֵר

אֲבָל סְפֵקוֹת וְאַהֲבוֹת עוֹשִׂים

אֶת הָעוֹלָם לְתָחוּחַ

כְּמוֹ חֲפַרְפֶּרֶת, כְּמוֹ חָרִישׁ

וּלְחִישָׁה תִּשָּׁמַע בַּמָּקוֹם

שֶׁבּוֹ הָיָה הַבַּיִת

אֲשֶׁר נֶחְרַב

מדרש_עכשווי_פסיכודרמה_של_סיפור_מקראי