איך ממשיכים החיים לאחר אונס. על הספר " מה שהיה שלי"

הספר שכתבה מ.ר. סלע מספר את סיפורה של איילת בת ה-21 המחליטה ללמוד ראיית חשבון באוניברסיטת באר שבע. היא שוכרת דירה יחד עם סטודנט שנה שנייה והשניים מתיידדים. הידידות הזו מובילה לאונס. באחד הערבים מחכה לה הסטודנט במטבח וכשהיא יוצאת מחדרה לשתות מים הוא אונס אותה. איילת מחליטה לא להתלונן, עוזבת את באר שבע וחוזרת לתל אביב להמשיך את חייה.

הספר מבוסס על מקרה אמיתי ומחברת הספר מספרת כי כתבה אותו על מנת לעודד נשים שעברו אירועים דומים לא להתמודד עם הקשיים לבד, אלא לשתף ולהיעזר במרכזי הסיוע.

קראתי את אחד הדוחות השנתיים של מרכזי הסיוע, כיוון שרציתי לדעת עד כמה התופעה של אונס על ידי אדם מוכר נרחבת. ההשערה שלי הייתה שלפחות 50% ממקרי האונס יבוצעו על ידי אדם קרוב. מסתבר שטעיתי. רוב התקיפות המיניות יותר מ-83% מבוצעות על ידי אדם המוכר לנפגעת. זה יכול להיות בן משפחה, בן זוג או ידיד קרוב. 38.5% ממקרי התקיפה מתבצעים במקום המגורים של הנפגעת, כאשר ב-52% – מאותם מקרים מקום האירוע משותף לנפגעת ולתוקף. כך שסיפורה הקשה והמזעזע של איילת הוא סיפורן של עוד רבות אחרות.

אחזור לאיילת- היא מתקדמת בחייה, מסיימת ללמוד, מתחתנת ומוצאת עבודה מצוינת  וכל אותו זמן שותקת ולא מספרת את מה שקרה לה. מגיע הרגע שההדחקה כבר לא עובדת בשבילה והכל מתחיל להתפרק.

באתר "מקום" אתר עזרה עצמית לנפגעי תקיפה מינית קראתי שאונס על ידי אדם מוכר מקשה על הנפגעות להתלונן. הן חשות הלם ועלבון. חוסר הבנה לגבי מה שקרה. קושי לספר כי אולי לא יאמינו ואולי הן האשמות במה שקרה. איילת סיפרה למחברת הספר דברים דומים. היא חששה שלא יאמינו לה, שהיא זו שתצא אשמה בסוף ולכן החליטה לשתוק ולא לספר לאף אחד.המחיר ששילמה היה כבד והיום היא מבינה ומצטערת שלא עשתה יותר ולמעשה אולי אף אפשרה לאותו אדם להמשיך במעשיו עם נשים אחרות.

סיפורה של איילת מספר את סיפור נפגעות האונס מנקודת מבט אישית וקרובה. הקושי להמשיך בחיים כאילו לא קרה דבר הוא עצום. האשמה והבושה אינם נעלמים ושמירת הסוד מעצימה את הטראומה. חייה של איילת מתפרקים כתוצאה מכך ורק כשהיא מחליטה לשתף ולקבל עזרה, היא מצליחה להתמודד ולשקם את עצמה.

הוצאת "אוריון"

160 עמודים

למי שרוצה לדעת יותר להלן הלינק לאתר "מקום"- אתר עזרה עצמית לנפגעי תקיפה מינית ואלימות בינאישית אחרת.