הרבה זוגות שפונים אליי לטיפול, מעידים על כך, שמעלים את הנושאים, שמטרידים אותם באמת, ומשתפים בכאב ובחוסר שביעות רצון מהזוגיות שלהם ….בזמן המריבה. האם זה עוזר להם? האם מישהו שומע אותם ,תוך כדי צעקות? לרוב, התשובה של שני הצדדים הינה חד משמעית, והיא….לא!
שני אנשים בוגרים, שהינם שקולים ואחראיים בהתנהגותם בחיי היום יום שלהם, הופכים בזמן המריבה,לשני אנשים, שהתנהגות האגוצנטרית שלהם מזכירה את התנהגותם של המתבגרים: כל אחד מתבצר בעולמו האישי, והדיאלוג מתקיים "עם עצמי". החוויה היא, לפי הפסיכולוג מרטין בובר, שאנו השלם. הוא הגדיר את זה כיחסי "אני-אני": וכשלם, אני יודע בדיוק על מה את/ה חושב/ת (גם כשנאמרה רק מילה ראשונה מהמשפט כולו), אח"כ אני נעלב ונפגע על משהו שאני חושב שאת/ה חושב/ת, ואח"כ אני מגיב בכעס לגבי משהו שאני בעצמי החלטתי, שאת/ה חושב/ת.
זוגות רבים נכנסים למצב של סערת רגשות וחווים תחושה של חוסר אונים, עקב התנהגויות ו/או אמירות של בן/בת זוג שמעידות על חוסר הבנה של חשיבות העניין כלשהו. הכעס נוצר כשלאחד מבני זוג הדבר נראה מאוד ברור, אפילו טריוויאלי בחומרתו, אך השני אינו רואה או מבין זאת. התובנה זו מכעיסה, מעצבנת ואף מעוררת בנו תחושה מאוד ברורה שעושים לנו דווקא! וכשהצד השני מרגיש בדיוק אותו דבר – הניצוצות עפים באוויר במהירות האור וכשהם פוגעים אחד בשני, התוצאה יכולה להיות גורלית עבור היחסים של השניים!
אחת הטעויות הנפוצות, שזוגות עושים בזמן המריבה , היא – הכללה. יש נטיה להכללות יתר, ולהקצנת הסיטואציה. "לא רק שאתה תמיד זורק את הגרביים שלך בכל מקום, אתה אף פעם לא שומר על נקיון" – צועקת האשה. "אני כל הזמן צריך להכין לעצמי, למה את אף פעם לא מכינה לי אוכל"?! – מחזיר לה הבעל הנפגע. אם תיעשה בדיקה מקרוב, יתברר לרוב , שגבר הינו מסודר ואשה אכן מכינה אוכל למשפחתה.
הטעות נוספת, אך לא פחות קשה בתוצאותיה שזוגות עושים במהלך המריבה, היא השפלה: כשאנו נפגעים, אנו מנסים לתקוף בחזרה, ושיהיה כמה שיותר כואב. אני שומעת מזוגות שמגיעים לטיפול, מילים מאוד קשות שמשאירות את הצלקות בנפש של האחר לאורך זמן רב. העלבונות יכולים להיות קשורים למיניות האדם או לקרובי משפחתו/ה, כאשר הנסיון – לתקוף בעקב האיכלס כמה שיותר חזק. המלצה שלי: להזהר מזה! וגם כשהנכם כועסים ומרגישים פגועים, אנא, אל תשפילו את האחר! אח"כ תרגעו, תשלימו, אך המלים שאמרתם יישארו חרוטים בראש ובלב. זה יפגע באינטימיות שלכם, ביחסי אמון בינכם: ולהבא, בן/בת זוגכם יחשוב פעמיים לפני שישתף בדבר רגיש, בידיעה שזה ביום מן הימים עלול לפגוע בו בחזרה….
בכל זוג קיימות הסכמות או אי הסכמות לגבי מגוון רחב של נושאים, וזה מהסיבה הפשוטה: שניכם גדלתם במשפחות שונות, התחנכתם על ערכים שונים, כל אחד צבר נסיון חיים משלו, ולכל אחד ציפיות שונות בנוגע לזוגיות. וכשיש את חוסר ההסכמה ביחסים, ורק כאשר נוצר קונפליקט, זוהי הזדמנות נהדרת עבורכם להשמיע ולשמוע דעה של בן/בת זוגכם ולהגיע לאותו שביל זהב ,או במילים אחרות פשרה שתתאים לצרכים ולרצונות של שני הצדדים .
כשמדובר על אותם משפחות, שלא יודעים לנהל קונפליקטים, ואחד מבני הזוג (או אפילו שניהם ) נמנעים מהבעה של רגשות השליליים ומשתדלים מאוד ,למראית העין, להסכים לכל דבר, התוצאה לא בדיוק טובה… לרוב ימצאו את דרכיהם העקיפות, על מנת להתמודד עם התסכול/מרמור מחיי נישואין אך לא מול בן/בת זוגם.
אז מה בעצם ניתן לעשות? באיזו דרך ניתן להעביר את המסר "השלילי" על מנת שמישהו , בצד השני לא רק יקשיב, אלא גם יתייחס למשמע אוזניו? ובמה שונה המריבה מקונפליקט? על מנת לעבור לזוגיות בוגרת, שתכלול בתוכה יחסים אני- את/ה, יש צורך בלעבוד ולפתח תקשורת בריאה בתוך הזוגיות. אחת המטרות של מטפלים זוגיים, העובדים לפי שיטת אימגו, זה ללמד את הזוג שמגיע לטיפול לאותה תקשורת בריאה לפי 4 שלבים:
- שיקוף – ע"מ לוודא שאתם אכן שומעים את הבת/בן זוג שלכם, אל תקטעו אותו/ה. תאפשרו לו/ה לדבר ולהגיד את הכל. אני בטוחה שהוא/היא יפתיע אתכם ויאמר דברים שלא ציפיתם לשמוע. בזמן השיקוף חשוב לחזור על משפטים שאתם שומעים, בלי הבעת העמדה. החוויה הינה חיונית בשביל האדם, כך הוא מבין שאכן שומעים אותו. תהליך שיקוף, זהו תהליך שהרבה זוגות מתקשים בו (אנחנו הרי כל כך רגילים להביע עמדה בכל דבר) וחושבים שהוא מלאכותי, אך לצערי הרב לא ניתן לדלג עליו , לפחות בהתחלה , כשאתם רק לומדים להקשיב לאחר.
- סיכום – בשלב השני אתם מסכמים את מה ששמעתם. הרבה פעמים בן/בת זוג יתקנו אתכם עד שיהיו בטוחים שאכן הבנתם נכון. רוב הזוגות בתהליך סיכום מנסים להוסיף את הפרשנות שלהם, והדבר משנה לגמרי את הנאמר באמת. לכן , הם יצטרכו לסכם עד שבן/בת זוגם תרגיש שהנה עכשיו, באמת שמעו והבינו אותו/ה.
- קבלת ההגיון של האחר – בשלב הזה חשוב להבין שלאדם העומד מולכם, גם אם הוא מטריף ומעצבן, יש איזשהו הגיון. הגיון, המבוסס על נסיון חיים שלו, או על הפחדים שלו. חשוב להבין ולקבל זאת. לדוגמא אישה, שמכריחה את ילדיה הצעירים ללמוד במשך ימים שלמים, במקום לעודד את מעורבותם בפעילות חברתית או בחוגים, יכולה להשמע כ"לא הגיונית לבעלה". הדבר יצור כעסים ומריבות. אך אם בעלה ינסה להבין למה זה חשוב לה, מה הגיון בכך? יכול להיות שהיא , בעברה, לא הצליחה בלימודים והדבר גורם לה תסכול רב עד היום, ובלימודים היום יומיים של ילדיה, מנסה למנוע מילדיה אותו גורל כמו שלה. ברגע שבעלה יקבל את ההגיון ואת הפחדים של אשתו, הדבר יעשה פלאים בתקשורת של השניים: האישה תראה לצידה אדם שמבין ומקבל את הפחדים שלה, והיא תוכל לקבל את עמדתו לכך שילדים חייבים להיות מעורבים גם בחוגים.
- אמפטיה – האמפטיה זה בעצם הבנה ומתן לגיטימציה לרגשות האחר. כשבן/בת זוג כבר שמעו, הבינו את הגיון, מאוד חשוב לתת לגיטימציה לרגשות: "בטח נורא קשה לך עם מחשבותיך שילדינו לא יצליחו בלימודים". גילוי האמפטיה גורמים לתחושה – שהבינו אותי, והבינו אותי היטב.
ולסיכום, אני רוצה לבקש מכם: תביעו את עצמכם בפני בני/בנות זוגכם. תהיו גלויים במחשבות, רגשות – אל תסתירו דבר, הרי גם כשאתם מנסים להסתיר, מרגישים את חוסר שביעות רצון שלכם בתקשורת הלא מילולית. תצאו מנקודת הנחה שאותו גבר/אישה שבחרתם לחיות איתו/ה יחד, רוצה רק בטובתכם: שתהיו מאושרים, שמחים ושבעי רצון מחייכם יחד, אולי המחשבה על כך תעזור לכם לפנות עם אל בן/בת זוגכם ולהיות יותר סבלניים ואמפטיים למרות האי הסכמות, מריבות וסכסוכים!
נכתב ע"י ילנה גלוזמן – מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת
MA בפסיכולוגיה חינוכית יישומית – ייעוץ חינוכי
http://www.family4u.co.il/#!-/c7di
