איך להתקדם ללא פחד ולא למרות הפחד?

14764108655_dafd4808bd3601779619_195002bcdf_n

הפחדים שלי משתקים אותי. לפעמים ממש פיזית, אבל לרוב זה מתבטא בהתרוקנות שגורמת לי עייפות מטורפת שאני ממש חייבת ללכת לישון או במחלה סטייל שפעת שנמשכת לפחות שבוע.

אני בהחלט מסכימה עם התפיסה שאפשר להתקדם למרות הפחד, לעשות פעולות במציאות ואז לראות שהשד לא נורא כל כך, או אפילו להגיע לתוצאות רצויות. פשוט אצלי זה לא עובד. אני לא מצליחה לגייס מספיק אנרגיה להגיע לעשייה. זאת גם הסיבה שאני לא הצלחתי להציב מטרות עם לוחות זמנים או ליצור לוח חזון. זה היה מעורר בי את כל הפחדים שקשורים בנושא המיוחל ואני הייתי נופלת.

זה גם בהחלט מפריע כשיש מצבים מפחידים בחיים, כמו שלאחד הילדים שלי קורה משהו ואני חייבת לתפקד.

לא היתה לי ברירה, אלא למצוא דרך למוסס את הפחדים על מנת שתהייה לי אנרגיה לתפקד, לפעול ולעשות.

כדי לצאת מהפחד אני משתמשת בשתי דרכים ומשלבת ביניהם: הגיון וניקוי אנרגטי. אשתף אתכם בשני מקרים שהיו לי כדי להדגים איך זה עובד.

לפני קצת יותר מ- 8 שנים,  שבועיים לפני שהתאומים שלי חגגו יום הולדת 3 וחודשיים אחרי שילדתי את הבן השלישי, לתאום שלי היו כאבי בטן חזקים. באותה תקופה, כאשר היו ענייני בריאות קצת יותר רציניים הם תמיד היו מטופלים על ידי בן זוגי. בעיקר בגלל שעבורי זה כנראה היה מפחיד מדי.

התקשרו מהגן ואמרו לנו שהוא נראה קצת אפטי, ואבא שלו נסע איתו לבי"ח, שם הוחלט להשאיר אותו לאישפוז ללילה לצורך מעקב.

באותו ערב, אחרי שהרדמתי את התינוק, נכנסתי לראות מה שלום הבת שלי. כשעמדתי בפתח החדר של התאומים שלי וראיתי את המיטה הריקה של הבן, נתקפתי בפחד. השתלטה עלי תחושת אימה. הבנתי מיד שיש פה תגובה מהתת מודע שאני חייבת לנקות. אז אחרי ששני הילדים ישנו, ישבתי עם עצמי וניקיתי שלושה גלגולים קודמים, עד שהרגשתי שאני יכולה לנשום בחזרה.

למחרת שיחררו את הבן שלי מבית החולים. לא בגלל שהרגיש יותר טוב, אלא בגלל שהם לא מצאו שום דבר בבדיקות ובצילומים. כעבור יומיים נסענו לצפון. שם שוב החלו לבן שלי כאבי בטן. שוב הוא נסע עם אבא שלו לבי"ח, הפעם בי"ח אחר. שוב עשו בדיקות ולא מצאו שום דבר. לי היתה ידיעה ברורה שיש לו אפנדציט. ביקשתי שיבדקו את זה, אבל זה קשה לאיתור אצל ילדים קטנים. עברו עוד יומיים ולילד עלה החום. אני הודעתי שאנחנו חוזרים הביתה ולוקחים אותו לשניידר באותו הרגע.

הגענו לשניידר. זמן קצר לאחר מכן הוא הוכנס לניתוח. כבר לא היה טעם לעשות עוד בדיקות. בניתוח אכן הסתבר שהתפוצץ לו האפנדציט. הניתוח וההחלמה עברו בשלום.

הניקוי שעשיתי לעצמי שבוע לפני הניתוח איפשר לי גם לתפקד, גם להתחבר לאינטואיציה שלי, גם להגיע להחלטות. בזמן שהבן שלי היה בהתאוששות בטיפול נמרץ אני הסתובבתי בתחושה של הוקרת תודה ענקית. ידעתי שבזכות הניקוי האנרגטי הגענו בזמן, לפני שנגרם נזק לעוד איברים פנימיים. בלעדיו הייתי עלולה להישאר מנותקת ולדחות את הטיפול. אבל בשנייה שראינו שיש לו חום הזזתי את כולם באופן מיידי. הפחד לא היה שם לשתק אותי. יכולתי לשבת לידו במשמרות שלי ופשוט להיות איתו. אפילו זכיתי לעזור לאמא אחרת שהיתה במצוקה.

ועכשיו סיפור על השימוש בהגיון:  אני סבלתי מהתקפי חרדה במשך תקופה של כמה שנים. הם לא היו בתדירות גבוהה, אבל הם תמיד הגיעו בזמנים הכי לא צפויים: באמצע הלימודים, בזמן שינה, באמצע הליכה נעימה בפארק. דווקא כשהייתי רגועה. במשך כל התקופה הזאת ניסיתי להבין את המקור שלהם. חשבתי שהם מגיעים כתוצאה ממחשבה לא מודעת על משהו מפחיד. טעיתי. במקרה שלי הם הגיעו דווקא כשהעזתי להרפות, אבל זה כבר הסבר לפוסט אחר.

אני זוכרת את התקף החרדה האחרון שלי. ישנתי. התעוררתי עם דפיקות לב, דופק מואץ, ופנים אדומות אש. ככה היו מתחילים כל ההתקפי החרדה שלי. התחלתי לתרגל נשימה מרגיעה. ואז עצרתי ואמרתי להתקף חרדה: אתה יודע מה? בוא. מה כבר אתה יכול לעשות לי? יהיה לי קצת חם ולא נעים. אולי אני אקיא ואולי גם אשלשל, אבל אחרי 10 דקות זה יעבור ולא תהייה פה יותר. ופוף, כמו במטה קסם ההתקף נעלם ולא חזר. בשנה שאחרי המקרה הזה היו לי עוד 3 התחלות מינוריות של התקף חרדה ועשיתי את אותו הדבר. בעזרת ההגיון ביטלתי את הפחד.

מאז כבר עברו כמה שנים טובות. אין לי התקפי חרדה או אפילו סימנים התחלתיים.

אם אתם כמוני, או מכירים מישהו כזה, או פשוט רוצים ללמוד למוסס את הפחדים שלכם, אז אני שמחה להודיע שזה אפשרי. אנא, הפיצו את הבשורה. לחיות ללא הפחדים שהיו לי זה כיף גדול. שחרור. הקלה.

תודה.

www.neoneta.com

פייסבוק: נטע פיש – ניהול תודעה

 

נטע פיש
התפתחות אישית מתוך חיבור ללב, לאנרגיה ולהשראה. מלמדת כיצד פועל המוח, איך ניתן לשנות ולבחור מחשבות, כיצד לפתח מודעות ולהתחבר לשדה האנרגיה, על מנת שהחיים במציאות הפיזית יהיו טובים. מידע רב ומגוון באתר ובבלוג www.neoneta.com