איך להפיג את הקור של השבוע. המלצה חמה על ההצגה 'הדיירת' בתאטרון הספרייה ברמת גן.

בחורה עם מחשב נייד

צהרי שישי 12:00 בצהרים בדיוק. אחותי הקטנה ואני צופות בהצגת הבכורה של 'הדיירת' בתיאטרון הספרייה האינטימי והמחבק ברמת גן. הקור הקיצוני של השבוע מתחיל להתפוגג.

הדבר הראשון שבלט לעין הייתה התפאורה הנפלאה, שמסקרנת לראות כבר את ההצגה ומאד מזמינה פנימה.

תפאורה

על רקע החורף במושבה גלילית ותיקה בשנות ה-80' של המאה הקודמת, על ברקיו, רעמיו והדיווחים בגלי צה"ל על היעלמותה של נערה בת 17 מביתה, אנו מוכנסים באחת אל ביתה של 'מונה' או 'חרמונה' בשמה המקורי, בתם היחידה של מקימי המושבה.

מונה, גרושה כבת 60, בריאה, מתגוררת בגפה, לאחר שבתה יחידתה, "הנכדה של משפחת ריפקין המהוללת", נסעה לאירופה.

מונה חיה בבדידות. האדם היחיד שנכנס לביתה הוא שכנתה שדואגת לכל צרכיה. במהלך ההצגה מתברר שמונה לא יוצאת את ביתה חודשים ארוכים.

קרדיט יחצקרדיט צילום: יחצ

השכנה, בהריון מתקדם, מתעתדת לעזוב את המושבה עם בעלה. מונה מפרסמת בעתון הודעה המחפשת אחר בחורה שתתגורר איתה ותדאג לצרכיה. באחד הערבים מופיעה בפתח דלתה של מונה בחורה צעירה שנענתה למודעה.

זה סיפור מסגרת, שלאט לאט, בדרך מבריקה, מגלה לנו טפח ומכסה טפחיים מהשכבות העמוקות של הסיפור של מונה, עד שבסצנה האחרונה בהחלט יש טוויסט בעלילה. רגע ההתרה שבעלילה חושף את הסוד שנמצא מאחורי הדברים.

זו דרמה רגשית חזקה ומטלטלת. היא ישראלית מובהקת, הנבנית על רקע מפעל ההתיישבות החלוצית בתחילת המאה שעברה. אולם תוך כדי החשיפה ההדרגתית של הסוד שמאחורי הדברים, נחשף גם הסיפור האוניברסלי של יחסי אימהות ובנות.

המתח בין האוניברסלי למקומי מתקיים לאורך המחזה. כאמור, מונה היא בת ל"דור המייסדים" ביישוב שמסמל את אצולת ההתיישבות הציונית- המושבה. שורשיה נטועים חזק באתוס הציוני והוא בלתי נפרד מהסוד שנשמר. אהבת אם לבתה הוא ענין אוניברסלי בסיסי, אבל המשמעויות המקומיות מקופלות בתוך ההוויה של מונה כבת יחידה, לתושבים ותיקים של מושבה קטנה בישראל בשנות ה80 של המאה העשרים. הבושה, ההתערבות בחייהם של אחרים מתוך דאגה לזולת כמובן, הפתיחות, ולצד כל זה הבדידות של מי שלא הולך בתלם ועוד תכונות שמאפיינות את המקום הקטן שאנו חיים בו.

קרדיט יחצ1קרדיט צילום: יח"צ

עידית טפרסון מפליאה במשחק משכנע וריאליסטי של חרמונה. מבחינת הקריירה של טפרסון, מדובר בסגירת מעגל, שכן ההצגה הראשונה שהיא הופיעה בה הייתה בתאטרון הספרייה והנה היא חוזרת אליו בהצגה מופלאה זו.

לצידה של עידית מופיעות נוי הלפרין (או לירון כרמיאל בתפקיד דניאל הנערה הצעירה שמגיעה לביתה של חרמונה) ומורן בן אריה, שתיהן בוגרות בית צבי.

שלוש השחקניות הנהדרות מופיעות בהצגה שאורכה כשעה ו20 דקות ללא הפסקה ומפיגות אט אט את הקור הקיצוני של השבוע.

לא אחשוף יותר מכך כדי לא לקלקל את הצפייה ואת המתח שנבנה לאורכה עד הטוויסט המפתיע, אבל אני ממליצה בחום רב על צפייה בה, עם בני זוג, עם ילדים בוגרים וגם עם אחות קטנה, עוד חצי שנה בת 40, החולקת אתך דאגות ושמחות משפחתיות כאלה ואחרות.

עישון

'הדיירת'

מאת גדי ענבר

בימוי : אתי רזניק

עיצוב תפאורה ותלבושות: דפנה פרץ

עיצוב תאורה : אורי רובנשטיין

מוסיקה: אפי שושני

הדרכת טקסט: אסי אשד

שחקניות: עידית טפרסון, מורן בן אריה, נוי הלפרין, לירון כרמיאל.

ronitrubin
זה לא פשוט להגדיר אותי בכמה מילים, שלא אפספס משהו חשוב...אוהבת את המילים. עוסקת בנדל"ן למגורים באופן עצמאי