איך הסתדרת עם האפליקציה?

אפליקציה-היא מילה ישנה, שלבשה משמעות חדשה. על כמה מהאפליקציות אליהן נחשפתי לאחרונה, כשאחת מהן, "גט טקסי", אף הביאה לי חוויות מרגשות כסבתא חדשה אני כותבת בפוסט זה. מסתבר שלא הכל ניתן ללמוד דרך האפליקציות בלבד, יש דברים, שרק מסורת ידע וניסיון של דורות יכולים להם.

פעם, כשאמרו "אפליקציה" התכוונו לדבר אחד, וזה לדמות כלשהי התפורה על גבי בגד או בד בטכניקה מיוחדת, בטח בשפת המושגים שלי.  כבר הרבה זמן, כשאומרים "אפליקציה", מתכוונים למשהו אחר לגמרי, ואין צורך שאסביר לכם. אני רק יכולה לספר לכם, מה חוללו האפליקציות בחיי.

IMG_20180618_114253_768x1024

כאשר בני הצעיר התגייס, נחשפתי לאפליקציה שאומרת מה של"צעירים" אסור להגיד: "כמה עוד?" או:  "עד מתי?" , לא ממש במילים אלו, אולי כי גם היא "צעירה", אבל ב"ערכים מוחלטים". ימים, שעות, שבועות, שניות, דקות, אחוזים, ימי ראשון…הכל. אני מעריכה שלו היתה אפילקציה כזו בתקופתי, לא הייתי חותמת אפילו שניה אחת קבע.

האפליקציה השנייה שנחשפתי אליה לאחרונה,  יעילה לא פחות, היא זו שמתייחסת לכל שבוע במהלך ההריון. נכון, אנחנו כבר אחרי…אבל זה שהבת שלי שיתפה אותי כל שבוע במהלך ההריון באפליקציה שאמרה בברור מה קורה באותו שבוע, מנעה ממני את הצורך לדלות מזיכרוני דברים שמזמן שכחתי…ובעיקר מנעה ממנה את הצורך להאזין לזיכרונות מאין אלו….  "בתקופתי"….הייתי מעודכנת "און ליין".

אבל הפעם אני רוצה לספר על אפליקציה עוד יותר מוצלחת, ולא רק בשבחיה שלה, אלא בשבחי הממשק שלה איתי.

IMG-20180618-WA0002_576x1024

היות ששתי בנותיי חיות בתל אביב, הן משתמשות תדיר ב"גט-טקסי", אפליקציה נהדרת, שמביאה את המונית עד אליך, אחרי שהמסך מתמלא במעגלי סריקה, והמון מוניות קטנות מכל רחבי העיר ששועטות בנחת לעברך, עד שהאחד-הנהג בר המזל הנבחר, מופיע כמו נסיך על אוטו לבן, להובילך בבטחה אל מחוז חפצך, אלא אם כן זה ביום חמישי בערב… יצא שמספר פעמים אחת מהן הזמינה לנו עם הפטנט הזה מונית, ולא נעים לנו, כי היא לא רק מביאה את המונית, אלא גם מחייבת את כרטיס האשראי של המזמינה.

לקראת הלידה המתוכננת, שתכננו שתהיה בתל אביב (לאלה שקראו את הפרקים הקודמים), התכבדה הסבתא לעתיד, הורידה את האפליקציה למכשיר הנייד שלה, עם פרטי האשראי שלה, להיות ערוכה ומוכנה ללידה ברמתה. ללידה, זה לא עזר לנו, נתניה לא מגיבה לאפליקציה (אולי כי זה היה בשבת.. והיא לא "כותבת של שבת" ) אבל באחת הנסיעות השבוע לתל אביב, לבקר את הקטנה, עשיתי את ה"סולו" שלי בשימוש באפליקציה. אז ברור שאשתף אתכם, הרי לשם כך ניתכנסנו כאן.

באחד הימים, עייפה כמו אמא של יולדת, רציתי להגיע לתל אביב, התפללתי בלב, שאלתי בקבוצת הווטסאפ של נשות המושב אולי מישהי מגיעה באוטו באותו יום לעיר הגדולה, ותוך דקה נמצא לי הטרמפ בדמותה של סבתא ותיקה בסבתאות (לא בגיל). בחביבות היא ציינה שהיא נוסעת, וגם חוזרת ותשמח להביא אותי אל היעד, וגם להחזיר. האמת, יעיל יותר מכל אפליקציה, מה גם שהדרך הלוך וגם חזור, אפשרה לה לתת לי את כל הטיפים הטובים לסבתאות, שהם בטח טובים משל כל האפליקציות בעולם. היא שאלה אותי אם להביא אותי היישר לבתי, "לא, אין צורך אמרתי לה, יש לי אפליקציה!" את תיסעי לנכדיך, ואני עצמאית ומודרנית, ארד, אקח מונית הלוך, וגם אחזור בעזרת מונית לאן שתגידי. כשיצאתי מהמונית שהביאה אותי אל נקודת המפגש, כדי לחזור יחד הביתה, שאלה אותי: "נו, איך הסתדרת עם האפליקציה?"  "אל תשאלי", אמרתי מתפוצצת מצחוק, וברור גם לכם, כמו שברור היה לה, שזו התחלה של סיפור טוב, שסיפק לנו לא מעט עניין ותוכן במהלך הדרך חזרה.

כשהיא הורידה אותי בשדרות קק"ל, מיהרתי ללחוץ על הכפתור שמפעיל את האפליקציה, ששאלה אותי בנימוס , מאיפה אני עולה, ולאן אני רוצה להגיע, כמו מגע קסם, בין רגע כל המוניות על מסך הנייד שלי התחילו להשתולל, ואחר כך להתכנס, ואז התקשר "האחד"-"הנהג הנבחר", ואמר לי שהוא תוך 4 דקות אצלי. על המסך,  היה כתוב  6 דקות, אבל למה לרדת לקטנות. מתוך השמש המסנוורת המשתקפת על המסך, אני רואה שהוא הגיע, אבל לא אלי, אלא אל כתובת דירתה של בתי. לחצתי בבהלה, אך בעשתונות על "ביטול", מתוך תקוה שהוא בכל זאת יקבל את כספו, ואני אחלץ מהמבוכה . לחצתי שנית על המסך, הפעם ביתר תשומת לב, עם המיקום הנכון. שוב נבחרה האחת, שוב ניתנו זמנים, ושוב התקשר נהג, הפעם, בטון כעוס  "אני פה, איפה את?" מסתבר שלא דייקתי במיקום, והוא הגיע לנקודה קרובה גאוגרפית, אך לא נגישה. הוא לא רצה לבוא בכל זאת לאסוף אותי, למרות שביקשתי יפה (כנראה הבין מרחוק שיש לו עסק עם כפרית טירונית באפליקציות) אבל היה מספיק נחמד לבטל את החיוב. נחושה להגיע לנכדה, עברתי לניסיון השלישי, נופפתי בזרועי, בדרך הישנה והטובה, והגיע נהג חביב, מהדור שלי, ונעצר לאסוף אותי, בלי אפליקציות, ובלי טובות, ולקח אותי לכתובת המבוקשת, לא לפני שברך אותי במזל טוב, ואיחל לי בהצלחה. הבטחתי לכם בפוסט הקודם, שלא ארחיב בסיפורי נכדים, ברור שהיה נהדר, והיא מקסימה, אך  הביקור הקצר התקרב לקיצו. חברתי לדרך התקשרה, אמרה שברצונה לצאת לדרך חזרה,  ושאלה אם לבוא לאסוף אותי מבתי . "מה פתאום, השבתי לה, יש לי אפליקציה, תני לי את הכתובת, אני כבר מגיעה". חתני הציע להזמין לי מונית מהאפליקציה שלו,  "מה פתאום" אני אומרת לו, "אתם תסבירו לי, ואלמד להתמודד עם זה". למדתי, דייקתי את היעד, על המכשיר שלי, ועד מהרה הגיע האחד, כמו ב"בלינד דייט", אני שאלתי לשמו שאותו האפליקציה רשמה לי על המסך, הוא שאל לשמי שבטח היה רשום לו על המסך, נתתי נשיקה לבתי, ויאללה לדרך. הנהג היה נדיב מאין כמוהו, ואחרי שהסברתי לו שזו הפעם הראשונה שאני סבתא, וגם הפעם הראשונה בה אני מיישמת את האפלקציה, הסביר לי איך לוודא שלא עובדים עלי, מה לעשות אם נהג גובה גביית יתר, איך לעקוב אחרי המסלול והתשלום, בקיצור, מושלם. וכך הדרך התמשכה, אני עוקבת אחרי המסלול, כמו שלמדתי זה עתה, והתנהלה לה "שיחה קטנה" (איך אומרים בעברית "סמול טוק"?) והוא שואל אותי :"מאיזה עדה את?" ואני מחזירה בשאלה נגדית: "מאיזה אתה?" (את זה האפליקציה לא מספקת…) "בוכרי" הוא אומר לי, ואני משיבה לו: "לא תאמין, אבל גם אני!" ומוסיפה שאני יכולה להחליף איתו קללות, או שמות מאכלים, כי אלו המילים היחידות שאני יודעת בשפה. וכך מתגלגלת לה שיחה עם טיפים ל"אושפלוב" (שבהחלט ראוי לפוסט משלו) הוא ציין באיזה אורז הוא משתמש, והעביר ביקורת על הדרך בה בעלי (אלוף העולם באושפלוב) חותך את הגזר (במעבד מזון-פרוסות עגולות דקות)

osplov_767x1024

מהר מאוד הוא אומר לי: "הייתי חוטף אותך, אישה כמוך אני צריך לעצמי, גם נחמדה, גם בערך בגילי, וגם מבינה באשפלוב" . ואני אומרת לו בעדינות נוכח החיזור המתפתח : "מה קרה לך? אני סבתא!", והוא משיב לי בביטחון : "אז מה, אני סבא!" מי האמין שהאפליקציה תביא לי מחזר נלהב על הנסיעה הראשונה שלי במונית עם הפיכתי לסבתא, ועוד מהעדה. אני לא בטוחה שאמי ז"ל, ממקומה במרומים, לא אומרת: "נו מירב, אולי תלכי על זה!", כי אין כמו מישהו מהעדה, שעוד היה שף, ויודע לחתוך את הגזר לאושפלוב כמו גפרורים, שיש לו מונית, והוא אפילו שולט באפליקציות. הגענו ליעד, וכבר דיברנו על הבאחש( מאכל בוכרי נפלא שעד היום עוד לא העזתי לעשות) .

IMG_20180618_230040_698x1024

הוא אומר לי: "את רואה, יש לי כבר על המסך את הקריאה הבאה, אבל אני לא יכול להיפרד ממך, וגם לא הספקתי להסביר לך למה הבאחש זה אוכל של יהודים" …ואז אני יוצאת מהמונית, אחרי שהאפליקציה מחייבת את האשראי שלי, חברתי באה לקראתי מצדו השני של הרחוב ושואלת : "נו, איך הסתדרת עם האפליקציה?", ואני מספרת לה חצי דרך הביתה איך בזכות האפליקציה, כבר קיבלתי גם מתכונים, וגם הצעת נישואים… לא מעט בשביל סבתא טרייה בסבתאות ובאפליקציות…

1meyrav2
מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.