איך הגענו למצב שאנחנו כאלה אנשים רעים?

בחורה עם מחשב נייד


טרגדיה בבאר שבע: בן 12 תלה את עצמו למוות.
לא פלא שזה אכן קרה.
אנחנו כאנשים בוגרים נלחמים פה עם אחד עם השני על מה ולמה?

כמה אהבה יש באהבה?
כמה שנאה זה פשוט לא יאומן!
בימים האחרונים יצא לי להיכנס לממלכה של צוקרברג יותר מפעם אחת ליום והמצב הוא כזה:
יש דברים נפלאים כמו ברכות יום הולדת וזה נפלא ואפילו מיוחד כשאפילו ומישהו זר,
אנחנו אותו בכלל לא מכירים, מברך אותנו הרי זה נהדר.
אך כשסטטוס עולה לממלכה והוא לא לרוחו של סתם חבר או חברה כמה איבה ושנאה, זה ממש לא יאומן!
הפייסבוק הפך לזירה, לא זהירה מבחינת עברייני מקלדת ויש מין הרגשה שעוד רגע וסאונד הצ'אט יהפוך למהלומת אגרוף,
מה שנקרא זבנג וגמרנו את הבן האדם מבחינת הנפש ורמסנו את כבודו.
ואני שואלת שאלה לאן הגענו שהפכנו לאנשים כאלה רעים, כמה רוע יש בעולם?
גידלנו אותנו על ערכים, עקרונות "ואהבת לרעך כמוך".
בממלכת לייק ואן לייק, לא היה ולא נברא!
המצב שלנו די עגום כחברה, כאשר אריק איינשטיין נפטר וכולם התאספו בכיכר לשיר,
זה בטח לא היה על מחאה אלא על תקופה שנעלמה ואיננה,
הלוואי והיא הייתה היום קיימת כי הכל היה נראה אחרת, לי אישית קשה לי להאמין שתקופה זו תחזור.
לא עברו יומיים, מאז מותו של פסקול חיינו והממלכה שוב רועשת וגועשת והפעם מחפשים אחרי אריק וביבי עושים השוואות.
נו, תנוחו וכבדו את כבוד המת!
אנחנו כעם, חברה חולה במצב של מחלה סופנית ואפשר להגדיר קשה, הגענו למצב של ערש דווי, אוי גיוועלד.
לא יתכן שאנשים שלא מסכימים עם דעות אחד של השני יגיעו למצב של עליהום וייצאו למלחמה,
אומנם בלי כלי נשק אך מחסנית טעונה, המון מלל היורה לכל עבר ולמי איכפת בכלל אם סומנה מטרה,
העיקר לצאת למתקפה והכי חשוב, זה להוציא קיטור ולרמוס חיי אדם, בלי צלם אנוש וטיפת רחמים,
על כבוד האדם ובכלל.
פעם פייסבוק הייתה רשת חברתית עולמית לתקשורת בינלאומית ולסוג מסוים של נט-וורקינג,
אני זוכרת שהפייס היה באנגלית ואז יצא סטיקר "לא להפוך את הפייס לעברית",
כי אז יבואו כל הערסים, ת׳אמת הם צדקו!
הכוונה היא כולם כבר נהיו לערסים כולל אותי לפעמים וזאת לא כוונה ספציפית ל"ערס"
אלא לארס והרס שיוצא מקרבנו, זה פשוט סדום ועמורה מה הולך כאן בממלכה.
לפעמים אני עוצרת את עצמי, לא להיכנס ולהגיב לאנשים כי אני יודעת מה יהיו ההשלכות.
כמה רוע, כמה טיפשות וכמה שנאה ומאיפה היא מגיעה אלוהים אדירים.
למה הגענו למצב הזה, למה?
אחה"צ פתחתי את הקופסא המדברת ולא האמנתי שאכן זה אמיתי, לא האמנתי והאם זה אמיתי?
ילדים בני 12 נלחמים ורומסים נפש של ילד תמים כי הוא לא לפי הנורמה שהם החליטו,
ככל הנראה, הנער סבל מהתעללות מצד תלמידים בבית הספר, וכן מהצקות והשפלות חוזרות ונשנות
ברשת החברתית, מעניין איזה רשת זאת הייתה?
תלמיד הלומד באותו ביה"ס סיפר:
"הוא באמת היה ילד טוב, אבל הוא היה טיפוס "חנון", וכולם אהבו להציק לו,
על כל דבר ועל כל שטות, אם זה בהפסקות בבית הספר, אם זה בפייסבוק, ואם זה בשכונה.
הוא היה ביישן וטוב, ואף פעם לא הציק לאף אחד.
כנראה בגלל זה הוא היה מטרה לכל ההצקות האלה".
נער אחר, המתגורר באותה השכונה של הנער סיפר: "לא פעם ולא פעמיים
הנער התלונן בפני הוריו על ההצקות האלה, ובשל כך הוא העדיף שלא להסתובב בשכונה ולהסתגר בחדרו.
"כל הזמן היה מספר לי כמה הוא סובל מההטרדות של נערים אחרים בבית הספר ובפייסבוק".

איפה הם ילדי התמימות ואנו ההורים או אחראי מבוגר האחראים לעולם מתוקן של צדק חברתי,
והגשמת החלום של "אני ואתה נשנה את העולם.." "ועוד יבוא שלום עלינו, עוד יבוא שלום עלינו ועל כולם..",
אנחנו כעם הכי טובים בסיסמאות אך לא במעשים וחבל!

למה? למה? למה?
די לאלימות!

בוא נכבד אחד את השני, לא חייבים לאהוב אחד את השני ולהסכים עם אותם דעות.
דבר אחד מאוד חשוב: "ואהבת לרעך כמוך".

היום זה ערב ראש חודש טבת,
שֶׁתְּחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחודֶשׁ הַזֶּה לְטובָה וְלִבְרָכָה.
וְתִתֶּן לָנוּ חַיִּים אֲרוּכִים. חַיִּים שֶׁל שָׁלום. חַיִּים שֶׁל טובָה. חַיִּים שֶׁל בְּרָכָה.
חַיִּים שֶׁל פַּרְנָסָה. חַיִּים שֶׁל חִלּוּץ עֲצָמות. חַיִּים שֶׁיֵשׁ בָּהֶם יִרְאַת שָׁמַיִם וְיִרְאַת חֵטְא.
חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם בּוּשָׁה וּכְלִמָּה. חַיִּים שֶׁל עשֶׁר וְכָבוד.