הפעם הראשונה שהבנתי את ההשפעה שיש לבגדים היתה בגיל 12. עשינו רילוקיישן לסיליקון ואלי. כלוב הזהב שבו הכל נוצץ ויפה.
בבי"ס כבר הבנתי שללבוש שלי יש השפעה. ואם אני רוצה להרגיש שייכת ולהיות חלק מהחברה' האמריקאים שאיתם למדתי, כדאי שאתלבש בהתאם.
גם אם בהתאם אומר לקנות ב3000 דולר בחנות בגדים.
כשחזרנו לארץ והייתי כבר בתיכון הבנתי שהבגדים נותנים לי אפשרות לבטא את עצמי ואת האישיות שלי, וגם למשוך את תשומת לב הבנים. בתור טינאייג'רית עם מערבולת רגשות, הדרך שלי לעבור אותה היתה דרך הלבוש.
fast forward לצבא. שירתתי ב8200 בבסיס סגור באמצע שדה בחור כלשהו. בהזדמנויות שהיו לי לצאת מהבסיס הייתי הולכת לשופינג. לא כי באמת היה לי זמן ללבוש את הבגדים האלה. אלא כי היה לי צורך לשמור על השפיות שלי, על האני שלי בתוך כל הירוק זית הזה.
מריצה אתכן עוד קצת לתואר. למדתי משפטים וממשל. בבינתחומי. זה אומר הכל הא? שם היה לי חשוב להתלבש. אני חושבת שככל שהיה לי יותר קשה בלימודים, כך ביססתי יותר ויותר את הסטייל שלי. וכן, גם קניתי המון בתקופה הזו. בעיקר מפיצוי רגשי- אבל זה כבר לפוסט אחר.
אחרי שסיימתי את הלימודים התחלתי את ההתמחות. שנאתי כל רגע. באמת. נבלתי בתור בן אדם. שם הדכאון שלי כבר התחיל להרים את הראש שלו אבל לא ידעתי אז באיזה שם לקרוא לזה. וככל שהיה לי קשה יותר, היה חשוב לי יותר להשקיע בלבוש. בנעלי עקב ושמלות צבעוניות שעד היום נמצאות לי בארון (תשמעו בכל זאת עברו כבר 8 שנים).
אחרי כמה חודשים החלטתי שאני חותכת. מסיימת את הקריירה הזו בחיי ועוברת להתעסק במשהו שאני אוהבת. בסטיילינג. זה אפשר לי באמת להנות מהלבוש והפעם גם עם הבנה ופיתוח של סטייל אישי מחודש. כי בכל זאת די עם הלבוש העורכדיני.
באותה תקופה גם התחלתי את כל המתנה הזו שנקראת טיפולי פוריות. למה מתנה? כי עם כמה קשה שזה היה זה הביא אותי למקום שאני נמצאת בו היום.
ניכרה בפני הזדמנות לעבוד כמעצבת מסחרית של H&M. זאת היתה שורה ברזומה שרציתי. אבל מה, הדכאון שלי כבר הגיע בגאון.
אני זוכרת שככל שלא צלחו ניסיונות הפוריות על גווניהן, כך הלכתי ושכללתי את הלבוש שלי. היתה לי מנטרה שהובילה אותי ש 'אם אני לא מצליחה להיות אמא אז אני אהיה יפה יותר ממך ורזה יותר ממך'. וביפה התכוונתי לבושה יותר יפה. ומי זאת 'ממך'? כולן. כל מי שהעזה להיות בהריון בזמן שאני לא.
צילום: אור צפתי
אחרי שכבר נכנסתי להריון וילדתי קיבלתי דכאון אחרי לידה. והיציאה ממנו נעשתה בעזרת הבגדים.
שם הבנתי עד כמה יש להם את הכוח להרים את מצב הרוח שלי ולהוציא אותי מהבור הזה. מבטיחה לכן פוסט על זה.
בהריון האחרון הרגשתי עד כמה הבגדים והאיפור עוזרים לי לעבור את התקופה הזו ועד כמה הם משמעותיים בחיי.
ואפילו עכשיו, כשאני חודשיים וחצי אחרי לידה, הבגדים עוזרים לי לא ליפול שוב לדכאון ועוזרים לי להשלים עם הגוף שלי ולקבל את עצמי.
כמו שהבנתן, לבגדים יש כוח. הם יכולים להרים ולהוריד אותנו.
אז כדאי שנשתמש בהם לטובתנו.