איך בראנו ודיברנו את האהבה בשפה אחרת ?

אתה יודע אהוב ? לפעמים, לפעמים אני כותבת בראש ואני עוברת  ומנסחת ומשפצת שוב ושוב וחושבת אם אתה משתלב לי לתוך הפיסקה הנכונה , בשורה הנכונה ואם כאן אתה מבין שהמשמעות של המילה היא בעצם לא המילה עצמה אלא השקיפות שלה – ולפתע……..אני יודעת שהכתיבה הזו היא בראש, היא כתיבה שאתה לא תקבל אותה, אתה תקבל כתיבה קצת אחרת – אבל אני סומכת עלייך, כי אני יודעת שאתה קורא בין השורות, כי שם אני כותבת באמת. אני מכירה אותך ויודעת שכשאתה לא מבין או לא מרגיש מה כתבתי או מה רציתי שתדע (מאיפה אתה באמת יודע? – לפעמים אתה מרגיש את זה בין האותיות ולפעמים פחות) – אתה מתוסכל.
אולי זו דרכך להתמודד עם הטקסטים הלא כתובים, עם אלה שקראת בין השורות וחשוב לך להוציא אותם מבין השורות, מהשורות המשותפות שלנו. אתה יודע שאני לא יודעת לכתוב את  השורות אחרת, או בימים של דמעות – שהטיפות שאתה אוסף ועוטף בהן אותך – אתה עוטף בהן את השקיפות הזו,  – לפעמים אני תוהה אם חשבת שכתבת בשורות את מה שרציתי  ובין השורות מצאת את מה שראיתי, אתה מכיר ויודע שכשאנחנו באים ממקומות שונים, מתחושות אחרות, אני מנסה לחבר ביניהן ומרגישה סטרילית כמו במעבדה ,ואני שונאת את זה – אני שונאת לנתח ולהבין אבל חשוב לי לקרוא מה כתבת במקומות שנראים עלומים – כי שם מסתתרים לפעמים הרעיונות וההריונות המילוליים הרגשיים הכי משמעותייים.
כמו במבחנה – אתה יודע שאני רואה את הצבע  האחד במבחנה אחת וצבע שונה במבחנה אחרת …אבל אתה רואה בדמיון את מה שבעצם העין לא שוזפת את הצבע שבורא התהליך, אתה תראה את התהליך רק אם תבקש , רק אם תעשה פעולה מכוונת, וכמו עם הצבע – אתה מרפה…אתה יודע שאילו היית רוצה לראות את התוצאה הסופית היית בוחר לערב את שתי המבחנות, גם בנשמה שלי אתה לא מתערב, אתה לא נכנס ולא מכוון, ולא נוגע ולא בועט ולא אומר ולא שורט, אתה עומד בצד ומתבונן ומקשיב, השקט שלי, השקט שאני משדרת והמילים שאתה קורא – הן סיפור אחר ממה שאני מספרת וכותבת.
בשבילך ואיתך אני מדברת אהבה בין השורות בשפה שלנו  בין המילים, הסיפור האמיתי, אותו סיפור שאתה בולע, אתה יודע ומרגיש שהמילים משחקות לי על הלשון, הן מתגלגלות בצורת אותיות ואני מכוונת אותן כמו גולות ויוצרת מהן מילים ולפעמים עוצרת כדי לברוא את המילה עצמה, בדיוק כמו חומר ביד היוצר, לפעמים אני עוצרת, אתה מרגיש שאני עצרתי בתוך הקטע שאתה קורא, אתה מרגיש שעצרתי והרגשתי שצריך לעצור כאן ולהתבונן על המילים ולגלוש לתוכן, וגלשתי כי הרגשתי שצריך להמשיך לעסות את המילים , לעשות להן מאסג' ולכווצץ' אותן ולהפוך  אותן לעיסה  כזו שאולי תטלטל אותך ואולי תצעק לך בין השורות שאתה אולי הולך לאבד אותי…
ואולי כזו שתרגיש אותה משייטת בין הנימים שבליבך, אבל  לא רציתי שתעשה עם המילים האלה, המילים שלא כתבתי ואתה קראת בנשמה, בשקיקה,  לא רציתי כלום,  רציתי לכתוב את עצמי לדעת,  ידעתי שאני כותבת לך, ולא הייתי בטוחה שתקרא  שני סיפורים את זה שכתבתי בדיו, זה  שהקלדתי במחשב  ואת זה שכתוב בדם ליבי בין השורות….את הדמעות שלא נתתי לאף אחד לגעת בהן, ואולי לכן  בחרתי לכתוב אותן שם –  כתבתי אותן שם כדי שאף אחד לא יקרא –  לא רציתי שעינו של אף אחד תשזוף אותן ותלטף ותחבק אותן,חוץ ממך- אני בחרתי בך וידעתי שתשכיל לקרוא את מה שלא כתוב,  רציתי שאתה תרגיש אותן, לא רציתי יותר, רציתי להעביר אלייך את המשקל, לדעת שאני לא מרגישה אותן, הגישתי אותן על מגש,  – לא סתם עשיתי את זה, כל אחד ברא את המילים שלו, אחד למד לשנוא, אחד לקנא, מישהו אחר, כמוך, לקח  את המילים , ויצר אותן בדמותו, בדמותו שלו, וכמו חומר ביד היוצר הוא עשה אותה, וכך היא נראית בצלמו ובדמותו, וכך המילים – אתה הרי תרגיש אותן בצלמך ובדמותך, ואתה תפנה מקום בליבי, אני בונה שם חומה , כזו שלא תחדור חזרה את האותיות והמילים,  אותן גולות שגלגלתי על הלשון החוצה ואתה קיבלת אותן, אותן גולות לא הגיעו במלואן, אתה הרי יודע, טבען שחלק יילך לאיבוד ולא יגיע אלייך, כתבתי בדיוק כמו שאני הולכת לאיבוד,ופתאום אתה מבין שלא סתם אני משתמשת במילים כמו שאנשים משתמשים בהם ככלי.
אני משתמשת בהן כדי לחיות, כדי לשרוד, אבל אני לא רוצה לשרוד בחוצות, אני רוצה אצלך,אני  הולכת לאיבוד בין המילים, אני  מתאבדת ביניהן , מאבדת את עצמי לדעת בין המילים ואתה יודע את זה, אתה יודע שאני מתאבדת בין המילים וזה טוב לי, טוב לי השחרור הזה מהמילים שדוקרות, לא פעם אחת …והמילים כל כך כתובות בין השורות , בין הסיפור שאני כותבת, ואתה מנסה לייצר סיפור חדש, לברוא סיפור שיקיים אותי אחרת, שירים אותי מבין ההריסות אבל אתה הרי יודע שאני בחרתי בעירום, אני בחרתי לאפשר לעצמי להתערטל בין המילים.
עשיתי הפרדה מוחלטת בין אותו סיפור שאתה תקרא ובין ההתערטלות  המילולית שלי , זו שמתקיימת בין השורות – זו שאני מרשה לך להרגיש אותה, את אותן אותיות ומילים שנשזרות מביניהן…….ואלה הדמעות – ואתה נמצא שם בין השורות – בשקט שלך, ובמילים שלך שלפעמים ספורות וכתובות ולפעמים הן כתובות בין השורות…..ואני מרגישה אותן, דווקא אותן, למרות שאתה לפעמים תוהה……אתה הבטחון שלי, אתה העוגן המוסרי והפיזי שלי – אתה המגדלור שלי…..לפחות את זה אתה קורא עם המון סימני שאלה , אלה שכתובות לך בין השורות, זה שאתה תראה ותרגיש אותו איתי ובי. בנו.