איך אומרים באנגלית מלבי

בחורה עם מחשב נייד

ביום שני, ה- 10/1 חזרנו פה לשגרה. הילדים הלכו לגן ואני ניסיתי לחזור לשגרה של כושר. אמנם הקפדתי על שלוש פעמים בשיעורים שונים במכון, אבל בכולם הייתי ועודני הכי גרועה בכיתה. לא משנה אם נכנס איזה גבר לשיעור או אישה מבוגרת, אני עדיין הגרועה ביותר – זו שביטנה הכי לא מהודקת ובכל פעם שעומדים בעמידת שש, ניבטת אלי ההשתפלות ביתר שאת אודות לכוח המשיכה, היחידה שלא מצליחה לעלות לעמידת נר רק בכוח שרירי הבטן שלה ונעזרת בידיים לשם כך, זו שכשהמורה אומרת לרדת מעמידת הנר מהמשפט הקודם "חוליה אחרי חוליה" , פשוט מתנפצת על הגב לרצפה ומתגלגלת לאחור כמו שק תפוחי אדמה, זו שפניה מאדימים כאילו השתתפתה בטריאטלון אחרי שיעור אירובי לטיני ושבכלל מצליחה להגיע לשיעור שמלמד את הריקוד הכי סקסי בעולם ולהיראות כ"כ גמלונית, חסרת קואורדינציה והכי רחוק מסקסית שרק אפשר (כפי שכבר הבנתם לפוסט הזה לא תצורף תמונה מטעמי "כשרות" ואנינות טעם, שלכם הקוראים, וכי אם היתה פה תמונה היא היתה מטפטפת זיעה על כל הבלוג הזה) אז זהו,.זו, היא , היחידה…אני…אם מתחשק לכם לשבת מול המחשב ולצקצק בלשון או להגיד בקול של קרן מור: "אוי, אוי, אוי…" זה הזמן לעשות זאת, אני לא אעלב….
ולעניין אחר, ט"ו בשבט הגיע, חג לאילנות שבצמחייה הטרופית של סינגפור והשמחה רבה. במסגרת עבודות השירות שלנו, ההורים, בגן של הילדים שלנו, נדרשנו להכין "עץ דימיוני" עם הילדים רק על אמת. הילד נדרש לתת דרור לדימיונו ולהנחות את ההורה בהכנת עץ המשאלות שלו. ברור שזו משימה שתפורה למידותיה של לירי שגם לא מדברת וגם בגובה מגיעה לגובה של חלק מהעצים שהכינו חלק מילדי, או יותר נכון, הורי הגן. כשאורן מעודד אותי ומגבה כל ליפוף של ענפים מסביב למעמד כוסות שהפך לעץ עם ענפים, הכנו ליהלי עץ מכוניות וללירי עץ קוקיות ומוצצים. עוד לא התייבש עלה השלכת האחרון וצנח לו מייל נזעם מהגן להורים חסרי האחריות ובעלי הקשיים בהבנת הנקרא באנגלית, שטרם תרגמו מתכונים משפחתיים לספר המתכונים שמכין הגן ושאותו נוכל לקנות כמזכרת במחיר שטרם נקבע. בסוף כל יום אני נזכרת ששוב לא תרגמתי לאנגלית איך מכינים מלבי תורכי טוב ושטרם סרקתי בסורק ,שאין לי, את תמונות ילדיי עבור ספר המתכונים היהודי הזה. בעודי מהרהרת במינוחים המקצועיים עבור ערבול, ערבוב והקצפה, מהבהב לו מייל חדש מאחת האמהות מהקבוצה של לירי שמארגנת בביתה ערב גיבוש לכל אימהות ה"טייני טודס" ושואלת מה כל אחת רוצה להביא עימה לכבוד האירוע….אולי פשוט אביא עימי את המלבי שטרם תרגמתי,אני חושבת לעצמי וקורסת למיטה לא לפני שהכנתי דליים וכפות לילדים ליום הנטיעות שלהם מחר, בגדי החלפה נוספים למקרה שיתלכלכו בבוץ, פירות יבשים מהם יוכלו להכין בובות וכסף עבור השתילים שקנה הגן. ללירי אני מצרפת תמונה שלה לבד ושלנו כמשפחה כי הם בדיוק התחילו ללמוד את נושא המשפחה, אני בטוחה ששכחתי משהו,אבל לא מצליחה להיזכר מה בדיוק ,ובדיוק כשאני מתחילה לחשוב שהנה מילאתי את כל חובותיי לבורא של הגן היהודי בדמותה של פאולה המזכירה האימתנית, מחברת המיילים המאיימים, מהבהב לו מייל נוסף על צג המחשב שלי….ללללללאאאאאאא, אני מתחננת לאלוהים האמיתי,זה  שלו מודה יהלי מידי בוקר בתפילה "מודה אני" מבלי אפילו לדעת את משמעותה, אנא ,אני מבקשת, תן לי יום אחד של שקט, רק אחד לאגור כוחות ולהתחזק, אבל יום המשפחה עומד בפתח ואני יודעת שזה לא יעבור בשתיקה וחוזרת למילון שלי לבדוק איך מסבירים באנגלית מהו בדיוק מלבי ואיך למען השם, אני מסבירה לכולם מהם מי ורדים…שיהיה לכולנו ט"ו בשבט שמח,אחלה יום המשפחה ובתיאבון עד לפרויקט הבא

פז ארבל
אני פז, כבר לא בת 34, עברתי עם משפחתי לסינגפור בתחילת אוקטובר 2010 עד 2014 וב 7.3.18 יצאנו לרילוקיישן נוסף בהולנד (האג). מאז לא מפסיקה לכתוב על החוויות שלנו ועל החיים ב"גולה" המשתנה. לאחרונה למדתי את שיטת styling therapy באמצעותה התחלתי לשלב בין שתי האהבות הגדולות שלי - לטיפול ולסטיילינג ומאז אני קוראת מגזין "ווג" באותה גאווה בה אני קוראת את פרויד.