באי אחד קטן בשם ג'יליו שבאיטליה, חיו להן שתי אחיות, תרזה וקתרינה. קתרינה, כמו אמה אדומת השיער, היתה גם היא אדומת שיער, דעתנית ובעלת טמפרמנט לוהט. תרזה, האחות הצעירה, היתה האחות המרצה, האחות החמודה והטובה, שלא נראה כלל שיש לה בעיות…אבל לפעמים מים שקטים מכילים בתוכם סערה…
האי הקטן, היה גן עדן בשביל התיירים הפוקדים את האי בימי הקיץ, אך אי חונק ומחניק עבור האחיות.
את ילדותן בילו השתיים על האי ובחופיו הפראיים עם שאר ילדי האי והתיירים. האם נלחמה בשלטונות שרצו להביא לאי שני פושעים והאב היה מרוכז בעצמו ולאחר מכן במאהבת שלו.
השתיים היו המשענת האחת של השנייה. אך, קתרין נשלחה לפנימיה ותרזה נשארה לבד.
בהמשך, כשהאם גילתה על המאהבת, היא עזבה עם שתי בנותיה את האי ועברה ליבשת.
אך לתרזה עדיין לא היה טוב. היא תמיד חששה מדעתם של אחרים, והתחרות עם החברות גרמה לה להרגיש רע. להיות בת שלוש- עשרה מבחינתה היה נורא. בכל יום ראשון היא היתה כותבת מכתב התאבדות. היה לה יומן מלא בהם. מפעם לפעם היא מיענה את המכתב למי שלדעתה היה צריך להתמלא ברגשי אשמה. אז היו לה מכתבים לכולם: למורה הרעה לספרות, לחברה שלה דבורה שחשובת שהיא נורא מיוחדת ומרכלת עליה עם כולם, לאמא שלה שאין לה מושג מי היא באמת, לאבא שלה שעסוק בעינייניו, לאחותה שלא עוזרת לה מספיק, לפייטרו שלא עונה למכתבים שלה והוא לא חבר אמיתי.
השנים עברו וקתרינה עברה לצרפת, מצאה לה בני זוג המרוכזים בעצמם (כמו אביה) ותרזה נשארה בודדה. קתרינה הציעה לה לעבור לגור בפריז, שתהיה קרובה אליה, אך תרזה לא רצתה.
היא עדיין חיפשה את מקומה בעולם…
כשתרזה חזרה לאי, היא הרגישה שהיא לא בת האי יותר, ואולי היא מעולם לא הייתה. עם חלוף השנים וההיעדרות הממושכת אנשים התקשו לזהות אותה. היא השתנתה מאוד. אבל יש עוד משהו שקשור לאופי שלה. את קתרינה כולם זוכרים, היא אדומת-שיער, היא כמו אמא שלה. וכשהיא לידה, היא יכולה להיות כל אדם בעולם. היא אוהבת את זה שלא מבחינים בה. התכונה הכי אופיינית שלה היא: היעדר פרופיל מובהק.
איים קטנים מספר את סיפורה של תרזה ומשפחתה. סיפור שמתחיל בעידן התמימות של ילדותה וממשיך בעולמה של נערה מתבגרת, הרואה את העולם בעיניים מפוכחות וכואבות.
עם השנים, כשהיא הופכת לאישה ולאם, היא עדיין מחפשת אחר זהותה ואחר האושר.
האם היא תמצא אותם?
מאחלת לכם קריאה מהנה!
XOXO
אחת שיודעת 😉