איטליה עם ראם

כלומר גם המלצות על לטייל עם בן כמעט שנה וגם המלצות על וונציה, טוסקנה ומילאנו. בקיצור – יומן מסע

הדבר הראשון שצריך לקחת בחשבון כשמתכננים חו"ל עם ילד זה הקצב. אם אתם מאלה שמעדיפים בחופשה להתחיל בשש בבוקר ולצנוח בחצות הלילה מותשים אחרי שראיתם ה-כ-ל – תצטרכו לשנות ראש. גם אם אתם מאלה שמעדיפים בטן-גב בבריכת המלון – תזכרו שאין סיכוי לזה עם ילד. אם אתם מאלה שגומעים מרחקים עצומים ברכב – זכרו שילד יתחרפן מכאלה טיולים. אם כמוני אתם רוצים הרבה מוזיאונים בטיול – תשכחו מזה. בקיצור – תתאימו את הקצב לגיל המשתתף הכי צעיר.
אם הצלחתם לעשות את הסוויץ' הנכון, ולזכור שטיסה עם ילד פירושה להתגמש לפי צרכיו – כבר מובטחת לכם הצלחה.

 

DSC_6093

 שדה התעופה של מילאנו, מחכים לטיסה חזור. צילום: אבא שלי

מה לארגן במיוחד?

מנשא (גם אם הילד לא רגיל למנשא יש סיכוי שתעדיפו בחלק מהימים אותו), כיסכיסא, טיולון שמצד אחד לא נורא אם ייהרס או ייאבד ומצד שני נוח להסתובב איתו והילד יכול להירדם בו והכי חשוב – שאין בו חלקים נפרדים אלא חלק אחד, ושהוא מתקפל ולא נפתח מעצמו, שני אלה יאפשרו לכם להגיע עם הטיולון עד למטוס כמעט, ולקבל אותו כשיוצאים מהמטוס (בכפוף לחברת הטיסה ולשדה התעופה, כמובן שבחזור בנתב"ג היו הכי הרבה תקלות), תרופות לכל מקרה שלא יבוא, טיטולים, שמיכת עגלה טובה לעונות שאינן קיץ, סינרים חד פעמיים לארוחות, משחקים והרבה בגדים ספייר.

DSC_5830

אבי, ראם ואני בוונציה. צילום: אמא שלי

בעיניי ראם הוא בגיל (ומצב) אידיאלי לטיול: הוא כבר לא פיצי שצריך כל שניה לישון ולאכול, אבל הוא עוד לא הולך כך שהוא יושב בעגלה ולא מתוסכל מהקצב של המבוגרים שהולכים מהר מילדון. הוא גם אוכל הכל כמעט וגם יונק כך שאני לא מחוברת אליו, אבל אני כן יכולה להציע לו לינוק אם הוא רעב פתאום באמצע שום מקום (חשוב במיוחד למי שמקפיד על כשרות ולא יכול להיכנס לכל תחנת דלק שהיא ולמצוא שם במה להאכיל את הילד). הוא מספיק צעיר מכדי שיהיה יקר לטוס איתו, אבל מספיק גדול כדי להתעסק בצעצועים בזמן הטיסה ולא רק לבכות (לפחות בטיסות הקצרות-יחסית שהיו לנו). בקיצור – באמת שלב מושלם. כמובן שהכל תלוי גם בילד ובאופיו, ובהקשר הזה ראם הוא זכיה נטו.

20151018_132438

מחכים לרכב השכור בשדה התעופה של ונציה. צילום שלי בסמארטפון

גם עם פעוט צריך לזכור שהוא לא רוצה לקבל צורה של כיסא אלא להתרוצץ, להשתובב ולשחק. אנחנו ניצלנו כל כר דשא שראינו, כדי לאפשר לו להשתחרר, ובנוסף – למרות שאירופה לא גדולה בילודה, גילינו שבכל מקום אפשר למצוא גן שעשועים אם פשוט שואלים. הוא שיחק בגן שעשועים בוונציה, בכפר הקטנטן שבו שהינו בטוסקנה (כ300 נפש גרים בו, רובם זקנים) וגם בטיילת בצ'ינקו טרה. נכון שכל פעם כזו גרמה למבוגרים להיעצר ולראות פחות, אבל המטרה היתה הנאה, לא למלא וי ברשימת ה"כמה ראינו".

20151019_125157

הטיילת בחמישי מתוך כפרי צי'ינקו טרה. צילום שלי בסמארטפון

אז איפה היינו?

שישי-שבת-ראשון בוונציה, עיר שבנויה על חלום, כלומר על הים. מי שהיה יודע כמה היא מופלאה ומי שלא היה ייאלץ להאמין לי שהיא ברשימת החובה. עיר מופלאה. לדתיים קל מאוד להסתדר בה – אין בה בעיית עירוב בשבת. ויש בה הרבה אוכל כשר.

הקושי העיקרי בוונציה עם קטנים זה המדרגות. ההליכה כוללת חציית התעלות על גבי גשרים והגשרים בנויים ממדרגות. גם בדיעבד אני לא בטוחה אם היה יותר נוח במנשא או בעגלה. אה, חשוב לדעת – המדרגות ישנות כך שגם אם העגלה שלכם עולה מדרגות קדימה – זה לא יעזור בוונציה.

אם מסתובבים עם ילדים יותר גדולים ועצמאיים חשוב להשגיח ב7 עיניים מכיוון שאין מעקות והסיכוי של ילד שובב לפול למים הוא עצום.

DSC_5847אני וראם בוונציה. צילום: אבא שלי

את יום ראשון העברנו בעיקר בנסיעה (מהצהריים ועד הלילה), מה שהיה קשה מאוד מאוד מאוד, תכננו עצירות בדרך, צאו מוקדם בשביל להספיק להגיע אליהן, זה יעשה פלאים לילד. שלמו יותר כדי לחסוך זמן והיטלטלות רבה בדרכים (למשל השתמשו במונית מים ולא באוטובוסי מים. אם אתם בוונציה).

20151016_125209אמי, ראם ואני במונית מים בוונציה. צילום: אבא שלי בסמארטפון

ילדים מעט יותר גדולים ייהנו ממגוון כלי התחבורה השונים. אנחנו היינו בשבוע אחד ברכבת ישראל, אוטו, מטוס, אוטובוס, מונית מים, אוטובוס מים, רכב שכור, רכבת באיטליה ומטרו. את החשמלית לא דגמנו.

DSC_5928

ראם ואני במורנו, אחד מהאיים שמול וונציה, ידוע בזכוכיות שלו. צילום: אבא שלי

מיום ראשון בערב שהינו בטוסקנה, אחרי הרבה מחשבות החלטנו לוותר על הערים הגדולות ולנצל את הרכב השכור בכדי להגיע למקומות הקטנים שבחלקם מתויירים יותר ובחלקם מתויירים פחות.

את יום שני העברנו בין כפרי האדמה, הנקראים צ'ינקו טרה. מדובר ב5 כפרים שהגישה אליהם היא ברכבת, בים או ברגל (לא כולם נגישים למכוניות). הם כולם ציוריים ומאוד מתויירים. קנינו כרטיס רכבת המאפשר ירידה בכל אחד מהכפרים באופן חופשי (כלומר אפשר לשוב ולעלות על הרכבת כדי לעבור מכפר לכפר), חוברת על מה רואים בכל אי קנינו בתחנת הרכבת שבכפר החמישי (בו ירדנו ראשון), אל תתקמצנו על כמה יורו – רק כך תוכלו לדעת לאיפה שווה ללכת ובאיזה כפר חשוב לכם להספיק לבקר.
מדובר בכפרי דייגים כלומר בנוף מטורף של ים ומצוקים, ובהליכה שכוללת הרבה עליות. למרות הרכבת זה היה לגמרי יום של עגלה.

DSC_5966

אמי, ראם ואני בצ'ינקו טרה. צילום: אבא שלי

ביום שלישי בילינו במה שמכונה "עמק 100 הטירות" בו שהינו בטוסקנה (בחבל Lunigiana), זה היה יום למנשא, ולהרבה קפה במקומות שהזמן קפא בהם מלכת.

DSC_6032
ראם (במנשא) ואני בוירגולטה, הכפר הקטן בו שהינו בטוסקנה

נתנו לחשק ולשעון להנחות אותנו, עצרנו איפה שעצרנו, הספקנו כמה שהספקנו, אכלנו פיקניק על פסגת הר יפיפה, ונהננו מכל שניה.

ביום האחרון נסענו ונסענו ונסענו ובסוף הגענו למילאנו.
היה לנו ממש מעט זמן בה אז החלטנו כן להיות תיירים קונבנציונאליים ולראות את מה שמוזכר בכל הספרים כהיי-לייט : את הדואמו ואת הגלריה.

20151021_125830

הוריי וראם במילאנו. צילום שלי בסמארטפון

בסופו של יום היתה לנו חופשה חלומית, ואני אחזור על מסר שעובר פה כחוט השני בין הפוסטים שלי (בעיקר כי אני צריכה להפנים אותו):   חשוב למצוא זמן לעצמנו, דווקא כהורים לילדים צפופים ורכים בשנים. אז נכון שמאז שהיינו הורים את החו"ל שלנו אנחנו צורכים בנפרד (החצי בגיבוש פעם בשנה ואני לראשונה בטיול הזה), אבל עדיף זה מאשר לא בכלל.


20151016_100542

ראם במטוס בדרך מרומא לוונציה. צילום בסמארטפון

עיצה קטנה וחשובה – אם לא טסת מעולם עם ילד בעבר, ובהנחה שלא לקחת לו כיסא משל עצמו במטוס, אנא דאגי לבקש מהדיילים חגורה עבורו. החגורה מתלבשת על החגורה שלך וכך גם התינוק בטוח. יחד עם החגורה תקבלי גם חגורת הצלה למקרה הצורך, חס וחלילה. לא כל הדיילים יביאו ביוזמתם, כך שחשוב לדעת ולבקש.

ועוד מילה אחרונה.

האיטלקים (לפחות בצפון) לא ידחפו את הראש למנשא וישאלו אם הילד נושם, אבל ההתלהבות מהנוכחות שלו היתה גורפת, ליטפו אותו, שאלו לשמו, חייכו אליו, דגדגו אותו, קיבלנו רשות לשבת בשולחנות ללקוחות מזמינים למרות שלקחנו טייק-אווי, ומה לא. יש הורים שזה היה מרגיז אותם, אותנו זה בעיקר חייך. הילד גם אוהב לשתף פעולה. אבל אם שלכם לא – מצאו את הדרך לנטרל את ההתלהבות הזו בשקט.

20151020_143939

אי אפשר איטליה בלי קפה. הוריי וראם בבית קפה בכיכר המרכזית של Pontremoli, צילום שלי בסמארטפון