איזו מן אמא שולחת את הבת שלה לבדה ליער שיש בו זאבים?

איזו מן אימא שולחת את ילדתה לחצות לבדה יער שורץ זאבים?איזה מן אבא שולח את הבן שלו הרחק מהגנתו להתמודד עם עשרה אחים ששונאים אותו נפש?

הגערה של אביו טילטלה אותו והצליפה באזניו כמו שוט על הבשר החי.

וַיִּגְעַר-בּוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ:  הֲבוֹא נָבוֹא, אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ, לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְךָ, אָרְצָה?

הוא הביט בו נכלם, כמו ילד ששבר כלי יקר ערך תוך כדי משחק.

למה הוא כועס עלי?  חלפה מחשבה בראשו, הלא אני רק סיפרתי את החלום שלי, על השמש והירח ואחד עשר הכוכבים שמשתחווים לי, לא התכוונתי להרגיז.

למחשבה נלווה רגש עמום, פחד לאבד את האהבה של אביו, את המקום המיוחד בליבו.

לכן כששמע את אביו אומר לו: , הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם–לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם.. רְאֵה אֶת-שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת-שְׁלוֹם הַצֹּאן, וַהֲשִׁבֵנִי, דָּבָר;

 הוא לא חשב פעמיים ומיד ענה: הִנֵּנִי.

שמח על ההזדמנות להשיב את הסדר על כנו, לפייס את אביו, להוכיח כי אפשר לסמוך עליו, הלא הוא תמיד מסר באזניו ודיווח לו מה עושים האחים בשדה.

כשנופף לאביו לשלום לא עלה בדעתו שלא ישוב לראות את פניו לשנים ארוכות.

בלילה הראשון מחוץ לבית הוא חלם שאחיו  מופתעים  לראותו, שמחים על  דברי האוכל שהביא להם מהבית והם מתפייסים עמו.

הייתה בו כמיהה עזה  להיות מקובל עליהם, לזכות בהערכתם, ותמיד הרגיש שיש איזה קיר שחוצץ ביניהם.

גם כשסיפר להם את חלומותיו על האלומות בשדה שמשתחוות לאלומתו שניצבה, קיווה שאם ישתף אותם במשהו אישי אולי תיווצר איזו שיחה, קירבה, אבל הוא רק הצליח להגביר את הכעס והשנאה שלהם אליו. בניה של לאה גילו עויינות מתמדת כלפיו. איכשהו היה לו קל יותר להתחבר אל הבנים של זילפה ובלהה.

בלילה השני התחילו פחדים להסתנן למחשבותיו, והוא ניסה בכוח לגרשם:

אולי אבא שלח אותו מהבית, לבד מול עשרת ה"זאבים" כעונש?( קול הגערה היה עוד טרי באזניו).

הוא נזכר בחזרתם מבית סבו לבן, איך אביו העביר אותו ואת אמו אחרונים את הירדן, הוא קלט אז את הפחד של אביו לפגוש את דודו עשו, את המנחות ששלח לפניו.. אח אחד בלבד. ולו יש עשרה אחים עוינים לפגוש,  הרחק מחסותו של אביו, והוא רק נער…

אולי זה סוג של מבחן שעליו לעמוד בו?

הוא התעטף היטב בכתונת הפסים שכיסתה אותו, מנסה לשאוב ממנה את ריח שמלתה של אמו ואת האהבה של אביו, להתעטף בבועה מגינה..

הכל יהיה בסדר, הוא הרגיע את עצמו.

 וזן אהרון גריייספולo

איזה מן אבא שולח את הבן שלו הרחק מהגנתו להתמודד עם עשרה אחים ששונאים אותו נפש?

(איזו מן אימא שולחת את ילדתה לחצות לבד יער שורץ זאבים?)

כיפה אדומה נטרפה, סליחה, לא  נטרפה, נבלעה על ידי הזאב. נכנסה לבטן הזאב, שהתה שם "בחושך"  עד שהגיעה ההצלה על ידי הצייד והיא יצאה אל האור.

ויוסף?

מה יעלה בגורלו של יוסף?

יוסף ייזרק, ערום ללא כסותו לעורו, על ידי אחיו אל בור חשוך שאין בו מים,  שהשהות בו דינה-מוות.

הוא  יינצל ברגע האחרון ויימכר לשיירת ישמעאלים עוברת אורח שימכרוהו כעבד במצריים. (המייצרים.)

הוא יחווה עוד בור חשוך (בור הכלא)  באשמת שווא של אונס אשת בעליו פוטיפר.

והוא יטאטא את הטראומה שלו מתחת לשטיח של תודעתו ויספר סיפור כיסוי חדש: כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי, מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים; וְגַם-פֹּה לֹא-עָשִׂיתִי מְאוּמָה, כִּי-שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר.

הוא לא ינסה להודיע לאביו על מקום המצאו, הוא יכבוש את צלקת הטראומה שלו תחת  למסיכת ההצלחה שלו  בארמון פרעה, יבקש לשכוח  , להשאיר בחושך, את אשר קרה לו.) ולבנו הבכור יקרא מנשה (שורש נ.ש.ה.=שיכחה)

וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת-שֵׁם הַבְּכוֹר, מְנַשֶּׁה:  כִּי-נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת-כָּל-עֲמָלִי, וְאֵת כָּל-בֵּית אָבי.

יוסף מנסה להתכחש לעברו.

מוטיב הבן שהולך לאיבוד , שצריך להתעורר ליכולות הגדולות שבתוכו, חוזר בהרבה סיפורי עם.

כדי למצוא את האור בתוכו, הגיבור צריך לעבור  דרך החושך (מוטיב שחוזר גם באופרה "חליל הקסם" של מוצארט, כשפאמינו ופאמינה, צמד האוהבים, צריכים, על מנת להיכנס ל"מסדר האור" של זרסטרו, לעבור דרך מנהרת החושך המפחידה).

בזמן שיוסף יורד למצריים הוא חי תחת מסווה של איש מצרי, מתנכר למשפחתו ולעברו, והאור שלו לא יכול להתגלות עדיין במלואו. (עד שיהודה ה"שמש" של ה"חנוכיה" יבוא וידליק אותו. )

ואם נחשוב רגע על עצמנו, בכל אחד מאתנו יש ידיעה , גדולה,  ייחוד, לכן אולי הסיפור כל כך מדבר אלינו.

לכולנו יש געגוע וכמיהה למשמעות, למטרה , למצוא את האור בתוכנו.

איננו יכולים לראות אותו כשאנו בחושך אך אנחנו עושים את מסע חיינו כדי למצוא אותו.

מברכת את כולנו שגם בתקופות של חושך (ואנו נמצאים עכשיו בתקופה החשוכה בשנה)

נזכור שהאור קיים בתוכנו ועלינו לעבור את הדרך שלנו כדי לגלותו ולהאיר במלוא גדולתנו.

 ועל כל מה שבי שמונע מהאור שבי להתגלות-  אני מצטערת, סלח/י לי, אני אוהבת אותך, תודה.

הציור של Susan Aaron

#מאחוריהקלעיםשלהסיפורהמקראי