איזה צבע יש לאהבה?

למרות שהחתן סלח לה- אולי ה"כלה" עדיין מרגישה מבויישת, אשמה, סוג רגשות שסוגרים ומכווצים ואינם מאפשרים התרחבות הלב. כדי לעבור תמורה עליה להתחבר ללב שלה…

 

 

הלבבות האדומים עדיין מרצדים מכל עבר.

 

רק אתמול נחגג בעולם חג האהבה הבינלאומי (ולנטיין'ס דיי)

 

איך זה קשור לפרשת תרומה ולבנית המשכן?

 

הצבע הכי אהוב עלי בילדותי היה אדום. אז בטוח שהייתי נהנית מהאנרגיות הצבעוניות של המשכן לו הייתי לוקחת חלק בתהליך היצירה שלו:  תולעת שני (סוג של אדום) ,  תכלת (עוד סוג של אדום! "חכלילי עיניים מיין"), ארגמן, ותחש עורות מואדמים.

 

 כשעליהם נוספים הזהב והנחושת, שהם הצבעים השליטים בתיאור המשכן, מתקבלים כל גווני האש.

 

 

22 פעמים מוזכרת המילה "זהב" בפרשה,

 

12 פעמים המילה "נחושת". (כסף מופיע רק 8 פעמים)

 

למה אש?

 

למה זהב?

 

האם יש איזו משמעות סמלית בבחירת הצבעים?

 

 

אולי אלוהים רוצה לעשות רפליקה של חזיון הסנה הבוער באש ואיננו אוכל שמתוכו דיבר אל משה?

 

אולי, אם נסכים לקבל את אחת הפרשנויות הנסמכת על הטיעון ש"אין מוקדם ומאוחר בתורה", חטא עגל הזהב הקדים לקבלת הוראות בנית המשכן, ואז יש כאן מסר אחר לגמרי. מסר של אהבה גדולה:

 

המסורת שלנו אוהבת לתאר את היחסים בין אלוהים לעמו הנבחר, כיחסים בין אהוב לאהובתו, בין איש לרעייתו,(מעמד הר סיני הוא החתונה, התורה היא הכתובה, ועוד), ועל פי המטאפורה הזאת, ה"כלה" בגדה בבעלה, עוד לפני שהתייבש הדיו על הכתובה. עשתה עיניים למישהו אחר (עגל הזהב) בעודה מתחת לחופתה מחכה לכתובתה..

 

אפשר לשער מה הרגיש ומה יכולה היתה להיות תגובת החתן הנבגד, עלבון, כאב, זעם, ואולי היה ישר מגרש אותה, ו"מוחק" אותה לעולם מחייו.

 

אבל לא.

 

כאן החתן מתעלה על עצמו ולא רק שלא עושה זאת, הוא כאילו מבין עם מי יש לו עסק, הכלה שלו עוד לא ממש מכירה אותו, היא מתקשה עם דברים מופשטים, אוהבת דברים גשמיים ומוחשיים ואת הצבע זהב יותר מכל, אז הוא סולח לה, מקבל אותה כפי שהיא, ומעניק לה משכן העשוי רוב רובו-מזהב.עם הבטחה: "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם".

 

 

ואני מבקשת להציע פרשנות סימבולית נוספת לצבעי המשכן, שנסמכת גם על כמה מהדימויים בפרשה :

 

המשכן הוא כמו רחם גדולה, הצבעים האדומים שלו לגמרי תואמים את הדימוי הזה כמו גם המרחב המוגן, הקדוש, וכדי שיתהווה "הריון" מהזיווג הזה, שהכרובים המוזהבים העומדים על הכפורת אשר מעל ארון הקודש מסמלים אותו, כדי שיהיה פורה ומפרה, צריכה להתרחש איזו תמורה:

 

דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי.

 

 למרות שהחתן סלח לה- אולי ה"כלה" עדיין מרגישה מבויישת, אשמה, סוג רגשות שסוגרים ומכווצים ואינם מאפשרים התרחבות הלב.  כדי לעבור תמורה עליה להתחבר ללב שלה, ולהביא אל המשכן תרומה מנדבת ליבה, (תרומה היפוך אותיות תמורה),כשהיא תתרום מנדבת ליבה היא גם תיתרם, והיחסים שלהם יהפכו להיות יחסי נותן -מקבל הדדיים.

 

מילה נוספת שראויה לשימת לב , וחוזרת 16(!) פעמים בפרשה היא המילה אדנים ,לפעמים בצורת הסמיכות אדני,(בצירה תחת הנון).

 לפרשת תרומה

ומה משמעות המילה אדנים? על פי הזוהר, משמעות המילה היא המקום שמחבר, אוחז, מחזיק את מה שמחברים אליו , כמו שקע (לתקע).  (תודה לר' דייויד שנייאור).

 

בפרשה זהו המקום שאליו מחוברים הקרשים, היתדות, העמודים, כל מה שמחזיק את המשכן.

 

והוא עשוי כסף (לשון כיסופים).

 

זה המקום של החיבור האולטימטיבי. של הזיווג שיביא להפרייה.

 

אני מברכת את כולנו בהרחבת הלב ובנדיבות הלב,

 

ושניזכה לזווג בין הזכרי והנקבי בתוכנו ומחוצה לנו ולכונן יחסים של אהבה מפרה.

 

ועל כל מה שעלול למנוע ממני לפעול מתוך נדיבות הלב ולהרחיב את ליבי- סלחי לי, אני אוהבת אותך אותך, תודה.

 

 #סיפוריהמקראבראיהנפש