איזה ספר לקחת לחופשה

קראתי שלושה ספרים טובים בזמן האחרון, והחלטתי שלמרות שאינם "ספרי חופשה" מובהקים, כל אחד מהם מתאים לחופשה מסוג אחר: באירופה, באפריקה ובישראל. מוכנים?

אני תמיד אוהבת לקחת איתי ספר לחופשה. גם אם זו חופשה עמוסה, כמו האחרונה  בברצלונה, אני עדיין מוצאת זמן לקרוא. ואם זו חופשה ממש? כולל ים והכל? אקח כמה ספרים.

Sinayחוף סיני, בימים טובים יותר

מאחר ורובכם ייסעו לחופשה הקיץ, ליעד כלשהו, יש לי המלצות כמעט לכל יעד.

לידיעת הנוסעים לאירופה

המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה, מאת רומן פוארטולס, הוא ספר חמוד ומקסים. אל תיבהלו ממשחקי המילים והחרוזים שמעט-מייגעים בתחילת הספר.
fakirעל מה הספר?
אָזאטשו הוא פקיר מכפר קטן בהודו הגדולה. אבל לא באמת. כמו חלק מהפקירים כנראה, גם הוא שרלטן, שלא באמת בולע חרבות ויורק אש. הכל טריקים. יום אחד אזאטשו מתחיל במסע גדול: הוא יוצא מהכפר שלו לכיוון צרפת, עם שטר אחד מזויף של 100 יורו בארנק ומטרה ברורה: להגיע לסניף איקאה, הלהיט השוודי שהתפשט בכל העולם ורק להודו עוד לא הגיע, ושם לקנות את הדגם החדש ביותר של מיטת המסמרים של איקאה. איכשהו הוא בטוח שכרגיל הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר. אבל מה לעשות שהחיים הם לא כפר קטן בהודו הגדולה? הוא נוחת בשדה התעופה ומשם הכל מתחיל להסתבך. בסופו של דבר מוצא את עצמו הפקיר במסע שהוא הזייה אחת גדולה ברחבי אירופה. המסע מתחיל בתוך ארון בגדים של איקאה, ולא ממש ברור איפה ואיך הוא ייגמר.
מה חשבתי עליו?

חשבתי שזה ספר חמוד ביותר ומרענן. בהתחלה הבדיחות עצבנו אותי אבל בהמשך התרגלתי עד שזה הפסיק כמעט לחלוטין. במקרים מסויימים אפילו הזדהיתי עם המקום הלא בטוח הזה של הפקיר שמסתובב כמעט בלי כלום ברחבי היבשת ולא ממש יודע מאין בא ולא הוא הולך. וכמובן שיש פה גם אהבה.

איך זה מתחיל?
המילה הראשונה שאמר ההודי אזאטשו לוב פאטל כשהגיע לצרפת היתה מילה בשוודית. שערורייה!
"איקאה."
זה מה שהוא אמר בקול רפה.
זאת אומרת, הוא סגר את הדלת של המרצדס האדומה הישנה והמתין בסבלנות כמו ילד טוב…

 לחולמים על אפריקה

בהנחה שמישהו נוסע לשם עכשיו במזג האויר הזה, קחו המלצה: בכי הג'יראפה, מאת ג'ודי אורון, הוא ספר מקסים וכואב, שמבוסס על סיפור אמיתי ולא מניח לרגש.

GIRAFFE_3

על מה הספר?
זהו סיפורה המרגש של וודיטו, נערה יהודיה אתיופית בת שלוש-עשרה. היא נולדה בכפר קטן, ממשפחה השייכת ל"ביתא ישראל", שהיו מנודים ומוחרמים על ידי שכניהם האתיופיים בשל יהדותם. וודיטו ובני משפחתה עושים יחד את המסע המסוכן והמתיש מכפרם באתיופיה לכיוון סודן, בתקווה שמשם יועלו סוף סוף ליְרוּשָׂלֶם. אחרי המסע הקשה ברגל המשפחה מוצאת את עצמה במחנה פליטים סודני מזוהם, בו המוות והמחלות מקיפים אותם מכל עבר. יום אחד וודיטו ואחותה מובלות באישון לילה למשאית, ונלקחות למקום אחר ולא ידוע.
מה חשבתי עליו?
ספר לא פשוט לקריאה, עצוב נורא לפרקים, ובכל זאת מצליח להיות קריא מאוד ומרתק. אני חושבת שכולנו צריכים לקרוא את הספר הזה ולהיחשף לתלאות שעברו יהודי אתיופיה בדרכם לארץ ישראל, וגם כאן חבלי הקליטה בהם נתקלו לא היו עניין קליל.
איך זה מתחיל?
"איי! לווטה, מה את עושה?" קראתי כשקולי צרוד מהתרגשות, כי ידעתי שתוך שעות מעטות תרד חשיכה על הלילה הראשון של הפסיקה, הוא חג הפסח שלנו, ובמשך כל השבועות האחרונים נחפזנו לסיים לקראתו את כל ההכנות הדרושות….

לנשארים בארץ

חוף הים של ג'יסר אה זרקא, כפר הדייגים הציורי באזור, ריחות הכפר פארדיס מול האוכלוסייה של זיכרון יעקב ובנימינה הם הרקע לספר הזה. ואדי מילח, מאת אורנה עקאד, הוא ספר מצוין לחופשה בארץ.
vadi
על מה הספר?
הספר מפגיש בין שני עולמות. עולמו של ד"ר שאול סלע, מרצה מיוחד מעט, נשוי עם ילדים, שעובד באחת האוניברסיטאות היוקרתיות בארה"ב עד שהוא מחליט לחזור לארץ ולשמש כמורה בתיכון. ועולמה של איאת בת השבע-עשרה מהכפר פרדיס, שמחליטה לפרוץ את גבולות הכפר הקטן שלה וללכת ללמוד בכיתה של שאול בבית הספר היהודי. ממהתחלה ברור שיש פה סיפור של אהבה, טירוף ובדיקת גבולות. הסיפור כמובן מסתבך ואנחנו נסחפים לשני העולמות האלו שמתוארים כל כך ברגישות בספר.
מה חשבתי עליו?
לא יוצא לי לקרוא הרבה ספרים כאלו, שהרקע שלהם מאוד פוליטי אבל הסיפור שהם מספרים הוא אישי ביותר. הספר הזה הגיע לידיי די במקרה, ומיד התחברתי לדמויות ותוך יום יומיים סיימתי אותו. הטירוף של הד"ר שהיה מרצה מהולל אינו מרפה וחוזר ושב, והוא כמובן מאשים את הצלקות הרגשיות שלו מימיו בצה"ל. התמימות של הילדה משתלבת בראיית עולם בוגרת ומפוכחת, בתוך מסגרות וגבולות שכמעט בלתי אפשריים עבורה.
איך זה מתחיל?
בסופו של דבר המלפפונים הם אלה שהכריעו והחזירו אותו לארץ. מלפפונים קטנים, ירוקים, עם ריח של  אדמה רטובה, עטופים בקליפה מבריקה, שהותירו בו שובל של געגועים.
ואולי זה היה הקפה? קפה שחור ומבושל שריחו החריף המהביל היה תוקף אותו בשעות הבוקר? או אולי הלחם?…
רוצים עוד המלצות? קליק קטן למועדון הקוראות שלנו.