איזה מכסה ביוב יפה

שבוע אחרון לתערוכה "חותם" של ענת נגב, שמכניסה את מכסי הביוב אל המרחב הביתי

.

כמה פעמים צעדתם ברחוב ונעצרתם על מנת להביט על יופיו של מכסה ביוב ברחוב? במעבר קליל על תמונות על גבי כרטיסי זיכרון מתוך המצלמה שלי הסתבר לי שאני עושה את זה רבות (למשל כאן ביפן…)

Untitled-1

בשנים האחרונות ניתן לזהות עיסוק הולך וגובר באסתטיקה של מכסי ביוב ברחבי העולם. מעבר להצפת מוטיבים דקורטיביים של מכסי פתחים "סטנדרטיים" בהם משתמשות עיריות בכל רחבי העולם באמצעי תקשורת שונים (למשל כאן), עולות גם דוגמאות של מכסי ביוב שמותחים את גבולות הפונקציה והופכים ליצירות אמנות במרחב הציבורי (למשל כאן). עם זאת, רב העיסוק במכסי הביוב נותר בטריטוריה לה הם נועדו.

ענת נגב, שזיהתה גם היא את האסתטיקה והפוטנציאל הטמונים במכסי המתכת, לוקחת את הדיון אודות האסתטיקה של המכסים צעד אחד קדימה, מוציאה אותם מסביבתם הטבעית והופכת אותם לחפצי אמנות המוצגים בגלריה. בתערוכה "חותם", המוצגת בימים אלה בגלריה פריסקופ בתל אביב, היא משתמשת באסתטיקה של מכסי הביוב כאמצעי לשאלת שאלות אודות היחסים בין פנים וחוץ, בין מרחב עירוני לבין מרחב פרטי, ובין לכלוך לבין ניקיון.

20160317_211114

נגב מספרת שהפרוייקט של מכסי הביוב התחיל כשהיא הלכה ברחובות דרום תל אביב בזמן שיפוצים וכל המדרכות היו הפוכות. לדבריה "היה צריך ללכת ממש בזהירות ולכן הלכתי עם הראש באדמה". הסטת המבט וההתבונות כלפי מטה הובילה אותה לגילוי שכל מספר מטרים יש מכסה הסוגר מעל פתח ביוב או פתח צנרת כלשהי, ושכל מכסה כזה מכיל דפוסים אסתטיים, לצד מידע שרלוונטי ליצרן ולגוף המזמין – שם העיריה, פונקציה אותו המכסה ממלא (כדי שידעו מה לפתוח בשעת הצורך), שנת הייצור ואפילו תו תקן.20160317_210922

המבט על מכסי הביוב בסביבה הכיאוטית הוביל את נגב למחשבה על הוצאת מכסים אלה מהקשרם. כמעצבת, בוגרת HIT בעיצוב תעשייתי ובוגרת בצלאל בעיצוב קרמי וזכוכית, היא נעה בין שדה תעשייתי לעולם של אמנות וקראפט. לדבריה העיסוק באסתטיקה תמיד ענין אותה והיא שואפת שכל דבר שהיא עושה יהיה גם "יפה". מהלך מחשבתי זה הוביל אותה להרים את מכסי הביוב מהאדמה ומההקשר המלוכלך המיוחס להם, להכניס אותם מהמרחב הציבורי הביתה ולהפוך את חותמן של יציקות המתכת מן הרחוב לקערות קעורות מחומר קרמי המשמש כלי אכילה, לשולחנות קפה דקורטיביים ולקמעות הגנה המבוססים על סמלים המעטרים את מכסי הביוב (למשל דימוי האריה העומד, המשמש סמל עיריית ירושלים, שהופך לכאורה לקמע מגן).

lion 2

בטקסט התערוכה מסביר רועי מעיין, אוצר התערוכה את התימה של התערוכה ככזו הקושרת "בין האוכל הנאכל 'במקומו הטבעי' לבין תוצרי האוכל, אשר צריך לשמור על המרחב העירוני מפניהם" כמו כן הוא מסביר את הבחירה ב"חותם" כשם לתערוכה: "הביוב. החוֹתָם (במובן מכסה, פקק, סוגר) שחותם את ה״לכלוך״ מלעלות למפלס העליון, הנו גם חוֹתָם של העיריות (במובן של סימן מוטבע בחומר) שמשאירות באמצעותו את חוֹתָמָן (במובן רושם, השפעה) כמגינות הרחוב מהלכלוך".

bowl 1

אחד האלמנטים שנגב גילתה בתהליך העבודה לקראת התערוכה היה היכולת שלה להשפיע על הטקסט שמוטבע ביציקות המתכת, לא על ידי כתיבת טקסט חדש, אלא על ידי מחיקה של אותיות מתוך הטקסט הקיים. מבחינתה תחום זה – למצוא מסרים חבויים בתוך הטקסט הקיים – הפך למקור עניין עצום בפני עצמו. היא מדגימה: "למשל הכיתוב עיריית חיפה, ביוב הופך לעירי יפה, ביוב ; עיריית תל אביב יפו  יכולה להפוך לעירי ביב, וגם עיר אביב (ביום אופטימי); הכיתוב עיריית הרצליה על גבי מכסה של מצלמות יכול להפוך עיר צל ה' – די מפחיד".

20160317_211352

נגב מספרת שמעבר לאלמנטים האינפורמטיביים מכסי הביוב משמשים עבור הרשויות המקומיות סוג של במה להעברת מסרים אותם הם רוצים לקשור לתדמית העיר. כדוגמה היא מצביעה למשל על עיירות הדרום שמציגות סמלים שמשלבים אלמנטים של תעשייה ותורה או תעשיה וידע.

NDF_4238 a

לדבריה של נגב, שזו תערוכת היחיד הראשונה שלה,  זוהי רק תחילתו של פרוייקט ומסע אותו היא מתכננת להמשיך ולקיים גם בערים נוספות בעולם ובימים אלה היא מתחילה לרקום קשרים לצורך המשכו. אז אולי בפעם הבאה שתצעדו ברחוב, תסתכלו אל הרצפה ועל מכסי הביוב במבט קצת אחר.

בשבת 9.4 בשעה 12:00, רגע לפני נעילת התערוכה, יתקיים שיח גלריה אחרון עם נגב ועם אוצר התערוכה רועי מעיין. הכניסה חופשית.

"חותם"- ענת נגב ; אוצר: רועי מעיין ; גלריה פריסקופ, רח' בן יהודה 176, תל אביב

מירב רהט
יוצרת, אוצרת, חוקרת, כותבת ומרצה אודות עיצוב-אמנות-תרבות ומגמות בעיצוב עכשווי. http://meravrahat.wordpress.com