איזה מין הורים אתם?

אבא מנשק ילדה

איזה הורים אתם? / פניה זהר

הורים יקרים, ברגע ששמנו את הילדים במסגרות שלהם, כל אחד מאתנו הרגיש אחרת, הגיב אחרת. האם אנחנו נותנים לעצמנו את הלגיטימציה להרגיש מה שבא לנו או שהשאלות הללו מעסיקות אתכם? בואו ותראו אם אתם מזדהים עם חלק מהשאלות.

אנחנו בוכים ברגע שהילד הולך בפעם הראשונה לגן, האם זה אומר שיש לנו הגנת ייתר כלפי הילד שלנו? זאת אומרת: לא מאפשרים לילד לעבור את המכשולים משום שאנחנו לא רוצים שיפגע?  האם אנחנו מאפשרים התנסות או מגוננים? האם אנחנו הורים שנצמדים? מסוג ההורה שחושב שהילד חלש ושבירירי? אז בואו נעשה קצת סדר, לגבי הפרידות שלנו מילדינו קודם כל יש לכולנו לגיטימציה להרגיש ולהגיב איך שאנחנו מרגישים וזאת ה.נ.ק.ו.ד.ה. אבל ויש אבל, האם התגובות שלנו הם בכל הסיטואציות שהזכרתי? אז אנחנו צריכים לעשות עבודה. משום שאנחנו רוצים (אני בטוחה) ילדים עם דמוי עצמי חזק, עם ביטחון עצמי גבוה (כמה שניתן) וחזק רגשי מספיק בכדי להתפתח חברתי באופן מיטבי.

ישנם גם הורים שמשחררים ונותנים לילד להתמודד עם האתגר. האם זה אומר להיות הורים מהאלה שלוחצים ונוקשים? לא בהכרח, שוב הכל תלוי במידה ובאופן בו אנחנו מעבירים את המסר. ללחוץ הרבה פעמים מתקבל כעידוד אם אנחנו עושים זאת בצורה מבוקרת, נוקשות בבתים מסויימים מפורשת כאתגר. מה שבטוח שלסמוך על הילד שיש לו את הביטחון ואת היכולת להתמודד, זה מסר מבורך ולא צריך להתבלבל עם לחץ ונוקשות.

איך אנחנו מפרידים בין: "אני יודעת מה טוב לילד שלי" לבין  "אני יודעת הכל והילדים חייבים לציית". ברור שיש כאן הבדל ולא רק באינטונציה, כאשר אני יודעת מה טוב אני גם מאפשרת אוויר וחילוקי דעות… איך? יכול להיות שאת יודעת הכי טוב אבל יכול להיות שלילד שלך זה לא טוב (לרוב במקרים עם מתבגרים).  ומה קורה לילד באווירה כזאת שרק אני יודעת הכל? אין לו בררה הוא מוכרח, לציית אחרת הוא יהיה תחת לחצים גדולים. זאת אומרת: התוצאה היא ילד שיודע לעבוד רק אם מלחיצים אותו. ללא לחץ – לא יפעל. ובלי לחץ אין לו מוטיבציה פנימית.

ישנם הורים שאומרים וזה אני שומעת הרבה: "לילד יהיה מה שלי לא היה", "העולם מספיק מגביל"… ילדים צריכים להיות עם חופש בחירה. הכל טוב ויפה אבל ושוב יש אבל, המינון חברים, המינון. ילד עם חופש פרוץ מבין שהמורה דרך שאמור היה לראות את האיך ואת הכמה… איננו. ובסופו של דבר אקח את המושכות בידיים ללא שום יכולת להוביל. הורים יקרים אני חושבת שהמילה איזון היא נהדרת במאמר הזה, קצת מכל דבר, כמו בתבשילים: לכל תבשיל את הכמות המלח הנכונה, את הכמות הפלפל הנכון אבל האבקת האהבה של אימא או אבא חייבים בכל תבשיל. תבקו, תצחקו, תחבקו…תתנו לילד שלכם את התחושה שאתם מתרגשים, סומכים וגאים כל כך. אני בטוחה שאת הנחת אתם תראו לעד.