אחת, שתים, שלוש, קפוץ !

מי זוכר מכנסיים וחולצה בצבע חאקי, מקל של מטאטא ביד וקרבות קפא"פ ?

בבוקרו של יום, בו הגעתי לבית הספר והבחנתי בווספה של גבי, המדריך לגדנ"ע, מוחי החל קודח בניסיון להמציא מחלה של יום אחד, אולי של כמה שעות, שתאפשר לי לעשות אחורה פנה ולברוח לבין ארבעת קירותיו של ביתי הבטוח.

יום גדנ"ע היה מתקיים פעם בכמה שבועות, מכיוון למטרות של בניית מאהל, טיפוס על חבל, לוחמת קפא"פ ומבחן אומץ בצורת קפיצה מגובה לברזנט מתוח ומוחזק על ידי תלמידי הכיתה.

gadna

אחת, שתיים, שלוש, קפוץ !

נשמע קולו הסמכותי של גבי מדריך הגדנ"ע. אני חצי מעולפת עומדת על גג הקומה השנייה של בניין בית הספר, לפניי שורה של ילדים העומדים בתור לקפיצה. התור הולך ומתקצר בכול פעם שגבי פוקד "קפוץ" והרגע הנוראי בו אני אגיע לקצה אוטוטו מגיע.

למטה, קבוצה של כעשרה מחברי מותחים את הברזנט מוכנים לקחת אחריות על חייהם של כל האמיצים שקופצים.

אני לא אמיצה ויש לי פחד גבהים, אבל לא מוכנה להודות בזה, רק מריצה בראש מחשבות ושאלות של : מה אם אשבור רגל?  ומה אם הם שם למטה לא יחזיקו חזק את הברזנט ואני אנחת על הרצפה?  ומה אם אגיע לקצה התור ולא יהיה לי אומץ לקפוץ?

לא, אני לא יכולה להרשות לעצמי בושות בפני כל הכיתה ובמיוחד לא בפני המדריך השני שאת שמו אני לא זוכרת אבל זכור לי שהיה חתיך, מין טיפוס של אלביס עם ג'ל בשיער והרגשתי צורך להרשים אותו.

אז מה לא עושים למען?

אפילו קופצים. עצמתי עיניים ובתחושת "על החיים ועל המוות" יצאתי לדרך …….שנראתה ארוכה כנצח אבל בסופה הגעתי בשלום.

הברזנט נשאר מתוח, לא נפלתי ולא שברתי רגל זכיתי ב"כל הכבוד" מהמדריך
(הוא אמר את זה לכולם לא רק לי) . בסך הכול יצאתי מרוצה.

הפעם השנייה הייתה כבר הרבה יותר קלה ובכול זאת העדפתי תמיד את בניית המחנה או מלחמת הקפא"פ – שפירושה קרב פנים אל פנים.

לוחמת גדולה לא יצאה ממני, כנראה מאף אחד מבני הדור שלי, עובדה שמשרד החינוך ויתר על שיעורי הגדנ"ע והמלחמה עברה לטכנולוגיות חכמות יותר.

המדריך החתיך בטח כבר סבא עם קרחת וכרס. את גבי פגשתי אחרי שנים רבות, איש נחמד, כבר בלי הווספה, כבר לא מדריך גדנ"ע וכבר לא מפחיד. נפגשנו כאשר עברנו לגור באותו ישוב. העלנו זיכרונות מתוקים מאותם  ימים רחוקים של שנות השישים הזכורות לטוב.

יהודית קרן
אני אמא לשלושה בנים ושלוש כלות, סבתא לתשעה נכדים, פנסיונרית שמשתדלת בכל יום ויום לעשות משהו שעוד לא עשיתי, מגשימה חלום ישן לכתוב על אנשים, על חוויות ורגשות, בקיצור על החיים.