אחרי שהכל נאמר- אן גריפין

רומן עמוק ומרתק על מוריס האניגן, המספר סיפור של חיים שלמים שיש בהם רגעים של אושר טהור, רגעים של חושך ואומללות, טעויות שנעשו ודברים שנשארו מבלי להיאמר. השמחות והטרגדיות בחייו, הצער, האשמה, החרטה, ומעמקי הבדידות שהושפעו מהאהבה שהוא חש לחמשת האנשים היקרים לו ביותר .

אחרי שהכל נאמר- אן גריפין

תרגום: רחל פן

הוצאה: ידיעות ספרים, פן

ינואר 2020

עותק דיגיטלי.אתר עברית

allsaid_master(1)

"אחרי שהכל נאמר" מספר את סיפור חייו של מוריס האניגן בן ה84. הוא יושב לבדו בבר של מלון ריינספורד האוס, בעיירה אירית קטנה.

לפני שהלילה ייגמר, הוא ירים כוסית לכל אחד מחמשת האנשים שהשפיעו על חייו ועיצבו אותם. אך הוא גם מספר על הוריו ובני משפחה אחרים, חבריו  ומתנגדיו, ואנו מקבלים סיפור של חיים שלמים שיש בהם רגעים של אושר טהור, רגעים של חושך ואומללות, טעויות שנעשו ודברים שנשארו מבלי להיאמר.

גריפין לוקחת אותנו מאירלנד של שנות השלושים המאוחרות ועד ימינו, בהווה. היא מעמידה במרכז הסיפור את מוריס. אדם חזק שנאבק בהבעת רגש, אדם שמגן בחריפות על זיכרונותיו ועל עברו ושסודותיו חוזרים לרדוף אותו. אנו חוזרים אל ילדותו של מוריס ורואים כיצד הוא נאבק בבית הספר בגלל הדיסלקציה שלו, בשנים שלא היה מי שיעניק לו הדרכה בנושא.

נקודת המבט של מוריס הזקן, שמשלבת את ההווה עם העבר, מתארת סיפור נוסטלגי מאוד, מהודק בתחושה של מר-מתוק מתחילתו ועד סופו. מוריס יכול היה לספר לנו רק את השיאים, אך הוא בוחן בקפידה ובמחשבה גם את נקודות השפל, חלקם בצער ואחרים בנחישות נחרצת. דברים עצובים רבים קורים, אך האש, האהבה ותחושת ההומור המגושמת של מוריס,הפכה אותם למסע חיים מרתק, בפרט הודות לעובדה שמוריס בוחן את הדברים במבט לאחור ומהרהר באיך הכל היה יכול להיראות אחרת, לא רק עבורו, אלא גם עבור כלל האנשים עם לקויות שונות או הפרעות בהתפתחות שאינן נובעות מפיגור שכלי .

אני כמעט ולא שותה בירה, אני בכלל לא אוהבת ויסקי, אבל רציתי לשבת בבר הזה בעיירה האירית הקטנה, להרים כוס יחד עם מוריס האניגן לכל אחד מחמשת האנשים בחייו ובליבו.

מוריס האניגן ארז את חייו ולא השאיר קצוות פתוחים לפני שהזמין את הסוויטה האקסקלוסיבית ביותר במלון ריינספורד האוס. חייו נחשפים בזמן שהוא מספר את הסיפורים האלה, כאב הלב והיגון והאושר שהחיים הביאו לו והבדידות הקשה. הרגשתי את צערו, שהיה כמו בור ללא תחתית הבנתי את החרטות והרגשתי את האהבה שהייתה לו אל אחיו האהוב טוני, בתו הבכורה מולי, גיסתו מורין, בנו קווין שהיגר לניו ג'רזי, ארה"ב, והפך לעיתונאי בולט, ולבסוף, אל אשתו ואהבת חייו, הדמות החשובה ביותר, סיידי.

לא אספר עליהם הרבה כי זה הסיפור של מוריס וכדאי לשמוע אותו ממנו. אבל הספר הזה הוא דוגמה מושלמת לספר שלא רציתי שיסתיים..

יש אנשים שאיתם אנו מבלים את כל חיינו והם נוגעים בנו, ויש כאלה שמשאירים את חותמם לאחר זמן קצר בלבד. ישנם מצבים המגדירים אותנו, ואת המעשים שלנו, ומראים לנו שניצחון של רגע עשוי להוביל לחיים שלמים של חרטה. אבל חייו של אדם הם סדרה ארוכה של זיכרונות, אנשים, נצחונות והפסדים, אהבות שאהבנו ואלה שאיבדנו.

אן גריפין כתבה רומן עמוק ומרתק, על מוריס האנושי, השמחות והטרגדיות בחייו, רוחות הרפאים שהיו שם ודאגתו שהרוח היחידה שהוא באמת רוצה לראות הוכיחה את עצמה כחמקמקה. גריפין יצרה דמות אותנטית, מורכבת ומקסימה. מוריס האניגן נגע בלבי מהעמוד הראשון.

סיפור מופלא ששופך אור על מה שחשוב בחיים, משפחה, חברים ואהבה. אך גם סיפור של צער, אשמה, חרטה, ומעמקי הבדידות שהושפעו מהאהבה שהוא חש לחמשת האנשים היקרים לו ביותר .

"אחרי שהכל נאמר" הוא רומן שקט, מסע מהורהר,של סיפור שמרגיש אמיתי מאוד. הכתיבה מרתקת, מרגשת, סוחפת ושוברת לב.

 ואיזו שורת סיום… אחת השורות האחרונות ההמרגשות ביותר שקראתי.

וכשלסופר נפלא כמו ג'ון בוין שכתב את "זעמו הנסתר של הלב" היו דברים טובים לומר על הסופרת ועל הרומן שלה אני חושבת שבהחלט מומלץ לקרוא את הספר הזה.

רוצו לקרוא ויפה שעה אחת קודם!

הספר נקרא באפליקציית “עברית”. לקריאת פרק ראשון לחצו כאן:↓

אחרי שהכל נאמר. פרק ראשון