אחריותו ותפקידו של האפוטרופוס:

אחריותו ותפקידו של האפוטרופוס:

אחריותו ותפקידו של האפוטרופוס:

אפוטרופוס הוא אדם אשר תפקידו לדאוג לאנשים שאינם מסוגלים לנהל את ענייניהם בעצמם. תפקידו ניתן מכוח החוק שמסמיך אותו, חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסית. מדובר באדם או גוף אשר רשאי לבצע פעולות משפטיות בשם אדם אחר. מדובר באנשים שלעיתים יוותרו ללא כל הגנה ולכן, מחובתה של החברה, לדאוג לאותם אנשים בעלי צרכים מיוחדים. במאמר זה נסקור: מי ממונה כאפוטרופוס, מהי אפוטרופסות טבעית, מהו חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב–1962 (להלן: "החוק" או "חוק הכשרות").

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות. אין לראות במאמר זה כתחליף לייעוץ עם עורך דין המתמחה בענייני משפחה.

מי ממונה כאפוטרופוס?

מקור המילה אפוטרופוס הוא מהמילה היוונית "אפיטרופוס", שמשמעותה "ממונה" (בארצות הברית, משמעות המונח היא "Legal guardian"). אפוטרופוס, מכוח סעיף 34 לחוק, יכול להיות אדם פרטי או קרוב משפחה של הקטין. אפוטרופוס יכול להיות גם תאגיד, אפוטרופוס כללי או אפילו ועדת אפוטרופסות. לצורך הסדרת מינויו של האפוטרופוס על ידי בית המשפט, בית המשפט בוחן את חוות הדעת של פקיד סעד מסדרי הדין, את פרטי החסוי ואת המבקש להתמנות לאפוטרופוס.

החוק קובע כי בית המשפט לא ייתן צו למינוי לטובת חסוי, במקרים שבהם החסוי אולי לא יכול לדאוג לעניינו, אך הוא מסוגל "לקבל החלטות", כלומר: אם אדם הוא כשיר ובריא, אך פיזית אינו יכול לבצע פעולות, ברור כי לא ימונה לו אפוטרופוס, משום שאותו אדם רשאי לדאוג לעניינו והוא מודע לעניינו. אך יודגש, כי גם אם במקרים כאלו ימצא בית המשפט לנכון, למנות אפוטרופוס, הרי שמוטלת חובה על בית המשפט, לתת הוראות בנוגע לסמכותו של האפוטרופוס, וכן להגביל על סמכותו של האפוטרופוס, בכל הנוגע לקבלת החלטות לטובת החסוי.

אפוטרופסות על פי מינוי:

בית המשפט רשאי למנות אפוטרופוס "לקטין ששני הוריו מתו או שהוכרזו פסולי–דין או שהאפוטרופסות לקטין נשללה מהם לפי סעיף 27, או הוגבלה לפי סעיף 29 או שהם אינם מסוגלים למלא כלפי הקטין את חובותיהם לפי הפרק השני או שהם נמנעים, ללא סיבה סבירה, מלמלא את חובותיהם האמורות, כולן או מקצתן; לקטין – בנסיבות האמורות בסעיף 28 או בסעיף 29; לפסולי–דין; לאדם אחר שאינו יכול, דרך קבע או דרך ארעי, לדאוג לענייניו, כולם או מקצתם, ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו; לאדם שאין עדיין אפשרות לזהותו; לעובר." חשוב לציין, כי מינוי אפוטרופוס ייעשה כראוי, שכן בסופו של דבר מדובר בפגיעה בזכות הבסיסית של כל אדם ואדם, והיא בעצם "להיות אדון לעצמו", כך ביטאה איריס מרקוס, בספרה "כשרות משפטית ואפוטרופסות", כדלקמן: "לא בנקל תיעשה פגיעה זו מתוך ההכרה של שיטתנו בכבוד האדם, בחירויותיו. לפיכך, המצבים בהם תוגבל כשרותו של אדם לפעולות משפטיות הינם כאלה בהם כושר שיפוטו של אדם נפגם כדי כך שהחברה רואה צורך להגן עליו מפני עצמו – מפני מעשיו ומפני מחדליו שמקורם בשיפוט מציאות לקוי – ומפני הזולת, העשוי לנצל לרעה את רפיסות דעתו ואת כושר שיפוטו הלקוי".

מהי אפוטרופסות טבעית:

אפוטרופסות טבעית הינה כאשר בית המשפט ממנה באופן אוטומטי אפוטרופוס, הורה על קטין, טרם הגיעו לגיל 18, מכוח סעיף 14 לחוק, הקובע כי "ההורים הם האפוטרופסיים הטבעיים של ילדיהם הקטינים". בעניין הקטין, הוריו הביולוגיים הם ההורים הטבעיים של הקטין מכוח קשר ההולדה, ומכאן מוקנית להם זכות ההורות ועוד. האפוטרופסות מחייבת את ההורים לפעול עבור הקטין בהסכמה ולפי עיקרון העל המנחה "טובת הילד".

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות:

בישראל, חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מסדיר את עניין מינוי האפוטרופוס, תוך הנחת מוצא, כי "כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו". סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, קובע כי אפוטרופסות תחול על קטינים שטרם מלאו להם 18 שנה ובגירים שאינם מסוגלים לנהל את עניינם בעצמם.

לסיכום:

על בית המשפט לתת החלטה ולצמצם, ככל הניתן, את הפגיעה בחירותו של האדם. בעת מינוי האפוטרופוס, יש לשמור על טובתו של האדם, מבלי לקבוע בעניינים נוספים: דהיינו, על האפוטרופוס לפעול רק לשם המטרה שבשבילה מונה. ישנם מקרים שבהם אדם לא בהכרח כשיר לבצע פעולות משפטיות, או לקבל החלטות בעניינו, או שהוא מנוע מלקבל החלטות בנושאים ספציפיים. אי לכך, יש להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה.