אז מה שווה כל סיפור האהבה הזה?

בחורה עם מחשב נייד

נסדק הלב כשהאהבה הולכת.

כמה כאב? כמה דמעות? כמה געגוע?

היתה לי אהבה גדולה. חלקנו,אהבנו,צחקנו,רקמנו חלומות.

היתה לי אהבה גדולה. שיתפנו,בכינו,שניים שהפכו לאחד.

היתה לי אהבה גדולה. אהבה מעבר לים…כמה רומנטי.

לא נפרדנו ולו לרגע. קמים יחד,שותים קפה של בוקר יחד,מבשלים ואוכלים יחד,מנקים יחד,מטפלים בעציצים יחד,יורדים לים ביחד,עורכים קניות ביחד,בחנויות קטנות ושכונתיות,עם עגלה וצועדים ברגל יד ביד,בשמש ואפילו בגשם וכלום לא מזיז לנו..מחליפים מבטים וצוחקים.

מבלים יחד בבית ומחוצה לו,מאזינים למוסיקה,צוחקים,שותים,עושים אהבה באהבה גדולה….טורפים את החיים.

נסדק הלב כשהאהבה הולכת.

התגוררנו בברצלונה,בדירה על הים. שכונה צבעונית,אנשים צבעוניים,מוסיקה לטינית ושמש מלטפת. שבועיים-שלושה ובאים לארץ,לבית השני ביישוב שקט ופסטורלי במרכז הארץ. נפגשים עם משפחה,חברים,מבלים,עובדים ונהנים,בעיקר מהביחד.

נסדק הלב כשהאהבה הולכת

אהבתי אותו והוא אותי,

חשקתי בו והוא בי,

הייתי מאושרת איתו והוא איתי…חשבנו שזה לתמיד.

אף תכננו להשתקע ביחד וליצור בית, תא עבורנו ועבור הילדים של כל אחד מאיתנו,שיבואו לביקורים סתם ככה ובחגים. חשבנו על הארץ, אולי להשאר בספרד…אפילו אמסטרדם עלתה על הפרק. תכננו לפרטי פרטים איך אנחנו רוצים את החיים שלנו יחד והתחלנו בחיפושים.

ואז זה קרה…ריב גדול. לא צלחנו אותו וכמו כדור שלג ענק שנחת עלי,לא הצלחתי לנשום..השתתקתי.

קפא לי הלב,קפאו המחשבות,קפאו החלומות. והביחד? הפשיר בשניות,זלג ונעלם. והאהוב שלי קם והלך.

ימים קשים מנשוא עברו עלי. בכי בלתי פוסק, התקפי חרדה ומסך של חושך כיסו עיניי.

חברות עטפו אותי ושהו במחיצתי לילות, בחיבוק גדול ודואג. עננה שחורה שררה מעליי ולא יכולתי להתבונן בבהירות גם על הדבר הכי פעוט וטריוויאלי, עצב קשה והסתגרות.

נסדק הלב כשהאהבה הולכת

עבר שבוע ועוד שבוע ואני מתאבלת על אהוב.

הראש מלא במחשבות שהדירו שינה מעיניי.

איך יכול להיות שהכל נגמר בהינף יד?

כל השנה הזו היתה לא כלום?

איך אפשר לוותר על אהבה גדולה שכזו?

מערבולות של מחשבות, כעס, אכזבה ושאלות למכביר…. ואז החלטתי לבחור! לבחור בעצמי!.

זה בסדר גמור להתאבל, לכעוס ולבכות. נעמדתי מול המראה המתנדנדת שתלויה על קיר חדר השינה שלי. ראיתי אשה עייפה מלילות לבנים,מזילה דמעות ובשארית כוחותיי הצהרתי בקול:

אני בוחרת בעצמי.

אני חזקה.

אני עוצמתית.

אני יכולה.

אני יפה.

וכשאני בוחרת בעצמי,מה זה בעצם אומר? ושוב בחרתי….כמו תינוק העושה את צעדיו הראשונים, צעד אחר צעד, מועד ,קם וחוזר חלילה. הרגליים אט אט מתחזקות והנה הוא מתחיל לרוץ, עם חיוך מרוח על הפנים ואושר גדול.

הצבתי לעצמי שלוש מטרות בשלב ראשון.

1. להתחיל כל בוקר עם מוסיקה קצבית ושמחה. פשוט לא? לא כל-כך,אך יום רודף יום ואני מוצאת עצמי רוקדת גם תוך כדי הדחת כלים. חלום!!

2.להשיל כמה קילוגרמים מיותרים,שלפתע מפריעים לי. שיניתי תזונה,צועדת שלוש פעמים בשבוע…לרוב מכריחה את עצמי וזה ניצחון בכל פעם מחדש.

3.עבודה. מחפשת מקור פרנסה חדש שבו יהיה לי נעים…עדיין עובדת על זה.

והלב הסדוק שלי?

הסדק קיים.

אבל דרך הסדק, נכנסה קרן אור מחבקת.

כך לאט לאט מתחזקת, מסיקה מסקנות, מקבלת תובנות ויוצאת לפעולה.

נותנת לאור להיכנס שוב לחיי.

הילה