את פערי השכר במגזר הציבורי הפרטי וגם במגזר השלישי הבנו. נשים מרוויחות כ- 20% פחות מגברים בשירות המדינה, הן מרוויחות פחות גם כמנכ"ליות של חברות פרטיות מקודמיהן הגברים (ראו מקרה מנכ"לית הוט) ובאופן מצער גם במגזר השלישי קיימים פערים דומים.
חלק מאתנו בוחרות להיות עצמאיות ובכך לשלב עבודה ומשפחה באופן מאוזן. ולכן תמוה מדוע גם כאן אנו מרוויחות פחות?
מחקר חדש של משרד הכלכלה מראה כי נשים עצמאיות עובדות פחות שעות בשבוע (31.6) מגברים עצמאיים (45.1), גברים עצמאיים עובדים מספר רב יותר של שעות שבועיות מגברים שכירים ואילו נשים עובדות פחות מנשים שכירות, מצב זה הפוך מהמגמה במדינות ה- OECD בה עצמאים, גברים ונשים כאחד, עובדים יותר משכירים.
ההכנסה השעתית של נשים עצמאיות נמוכה מזו של גברים שכירים, הן מרוויחות בממוצע 56 ₪ לשעה בעוד שגברים שכירים מרוויחים 68 ₪ לשעה. העסקים בבעלות נשים הם קטנים יותר, בדרך כלל כוללים רק את בעלת העסק והם משויכים לענפים ה"נשיים" מגדרית אשר שכר נמוך יותר בצדם.
נשים מציינות בסקרים חשש גדול יותר מכישלון של העסק ולכן העסקים נותרים מאוד קטנים, ההשקעה הראשונית שלהן לרוב קטנה והיא נובעת מחשש להפסד כלכלי במקרה של כישלון. נשים רבות אינן סומכות על יכולתן לנהל את העסק בצורה רווחית הן לא סומכות על היכולות שלהן לקבל החלטות פיננסיות וחששות אלה מגבילים את התפתחות העסק כמו גם השילוב בין עבודה והורות.
לצד זה, נשים מביאות לעסקים ממד אחר של ניהול משא ומתן ויצירת שותפויות, אנחנו פחות תחרותיות ומנסות לעבוד יותר יחד, שוק העסקים הגלובלי כיום מכוון הרבה יותר לשותפויות ואיחוד יתרונות מאשר לתחרות גרידא. באופן מצער, נשים רבות אינן מביאות יתרונות אלה לידי ביטוי ולהגדלת העסק בבעלותן.
אנחנו חוששות להכריז על עצמנו כמצוינות בתחום, חוששות למקם את עצמנו כמס' 1, וחוששות מהדימוי האגרסיבי והיהיר שידבק בנו אם נעשה זאת.
אז בואו נשים את החששות שמגבילים אותנו בצד ונאפשר ליכולות שלנו לבוא לידי ביטוי.
אנחנו יכולות ליצור מודלים אחרים של שותפויות בין עסקים קטנים כדי להגדיל את הרווחיות של כולנו וכדי לא להיות לבד.