אז למה בעצם הנישואים הורידו לי את הביטחון העצמי

רק אתמול פתאום חשבתי שאף פעם לא עניתי לעצמי על השאלה הזו.
כנראה שהתייחסתי לזה כהנחה מובנית, בעיקר לאור העובדה שלפני כמה חודשים קראתי מחקר שבדק את רמת הביטחון של נשים נשואות והשווה לזו של הלא- נשואות. התוצאות של החוקרים אישרו את מה שחשבתי: לנשים נשואות באופן כללי יש ביטחון עצמי נמוך יותר. חברות יקורת ונשואות – בבקשה לא לקחת את זה באופן אישי.
לא מאמינים לי? תראו פה
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2847239,00.html
 המחשבה הזו החזירה אותי כמה חודשים אחורה, למשרד של מליסה: חדר ממוצע בבניין אבן באחת מהערים הקטנות של ארה"ב.
כמה ימים אחרי הפרידה מר'. אני יושבת בכורסה מול מליסה ואוספת את השברים של עצמי מהרצפה.
היא משכנעת אותי שאני חזקה יותר ממה שאני חושבת ומסיימת את הסשן השבועי שלנו בכך שהיא מבטיחה לי שממש בקרוב אני ארגיש הקלה. היא מחזקת אותי כי היא מאמינה בכוחות שלי ואני אוהבת אותה למרות שיותר מהכל היא מזכירה לי נורא את פיונה מ"שרק" וזה גורם לי לצחוק. היא אומרת
And you know what? I think that being married really lowered your confidence
התחברתי לזה אז ולא חיפשתי לזה הסברים, גם לא לאיך בדיוק מצאתי את עצמי במצב של הווה מתמשך שהשפיע לרעה על בטחוני העצמי. היום אני יודעת שעצם העובדה שהייתי נשואה למישהו כמו ר' בעקיפין אמורה הייתה דווקא להעלות את הביטחון, שהרי זו ממש משימה בלתי-אפשרית.
אז במקום לחפש הסברים החלטתי להתרכז במשימה ולמצוא דרכים יצירתיות להשבת המצב לקדמותו!
מה עשיתי? חוץ מארוחת הבוקר הסודית שלי וספורט על בסיס יומי אין לי איזה טיפ מנצח, אבל קצת לפני שעזבתי את בוסטון, ליד הנהר עם ד', שכל הבנות רודפות אחריו אבל תמיד הוא הולך הביתה לבד (כמה ימים אחרי זה אני אבין למה, אבל זה כבר סיפור אחר…) הגעתי למסקנה שכנראה, מה שלא עשיתי, זה עבד.
רגע…אז קראת עד לפה ועדיין לא מצאת אפילו תשובה אחת לשאלה שבכותרת? הנה כמה אפשריות.
אז למה בעצם אנחנו מאבדות את הביטחון העצמי, קצת אחרי שגומרים לספור את הצ'קים של החתונה, הגירסא המקוצרת שלי:
 מה את שותה?
כי את מאבדת את כושר השתייה שלך.
פתאום את מגלה שכבר שנה לא היית בבר, ושמכוס יין אחת בארוחת ערב את שיכורה כמו שפעם היית אחרי סיבוב ברים של שמונה שעות. כי בינינו, זה לא ממש מסתדר לשבת על כסאות בר עם הבעל ולהחזיק ידיים, ואף אחת לא באמת אוהבת בירה.
 למה הם לא רוצים להיות חברים שלי?
כי את פוגשת מישהו והוא נורא נחמד ואפילו יש לכם תחומי עניין משותפים. בראש את אפילו חושבת שהוא ממש ייהנה לשחק כדורסל עם בעלך ואחרי זה לבוא אליכם לארוחת ערב. ואז מגיע הרגע שהוא שואל אותך: " אז מה את עושה בעיר?" ושנייה אחרי שהוא מבין שאת נשואה את לא רואה אותו יותר בחיים.
 מה הסוד של ויקטוריה?
כי כבר אין לך לבנים סקסיים בארון. את עוברת ליד החנות של ויקטוריה-סיקרט ומשכנעת את עצמך שבמקום לבזבז עדיף להשקיע. למה לבזבז $100 על הקולקציה החדשה שאפשר להשקיע  במשהו אחר? אז את חוזרת הביתה עם חסכון של $100 שבערב תשקיעו במקום החדש של הסושי שכולם מדברים עליו.
 את צריכה עזרה?
גם אם את צריכה, השכנים לא ממש יתרשמו מזה שיש לך עכבר בדירה (כי הרי אין דירה בעיר הזו בלי עכברים) או שאת צריכה לצאת לעבודה בשש בבוקר ומגלה שהעולם נקבר בשלג ועד שלא תביאי את השאבל מהאוטו ותתחילי לפנות שום דבר לא יזוז. את נשואה, לא? שבעלך יטפל בזה. מצד שני, לשכנים לא ממש אכפת מכלום כל עוד זה יחסית שקט ולא נוזל עד לדלת שלהם.
 החברות שלי שאלו אותי אם אני צינית פתאום. אולי אני קצת יותר צינית,  אבל עדיין מאמינה באהבה, למרות שאני מודעת לחסרונות. ומה שחשוב זה שאני חופשייה, אה!!!