אזכור אתכם אחיי ואחיותיי, אזכור אתכם אחד אחד.

בחורה עם מחשב נייד

אזכור אתכם אחיי ואחיותיי, אזכור אתכם אחד אחד, יום יום שעה שעה, אבל באותה נשימה אומר לכולם, אלו המתים והחיים כאילו כולם שומעים את שעל ליבי רובץ ואני אומר מידי שנה,….     הוי עולם, אייכם אחיי, עד כמה עולם שלם… יכול להתפרנס מהשכול, לעשות שיהיה הוא… הדבר העקרי, למרות שהוא דבר הכי נוראי שאפשר שיש, במיוחד כאשר… אסור לעולם לאבד רצון לחיים, חיים של תקווה… חיים שהם עתיד, טובים יותר מהעבר שהיה…  אך יש שנוטים להשלים עם העובדה הנוראה,  שהשכול הוא הדבר הכי נוראי שאפר שיש, אך לא פחות ממנו, הוא המצב, שיש כאילו כאלו שבכוונה עוסקים בשימור, שימור של המצב הנוראי הזה הבלתי נקלט, המצב בלתי אפשרי, שלצד השכול, יש וקיימת מחשבה…   ששלום, חובה לעשות… ושלום, אם רוצים או לא רוצים, שלום  עושים עם אוייב נוראי ואכזר, לא רק עם חבר…למרות ששלום חשוב לעשות עם חבר גם.     במיוחד עם חבר שמנציח מצב נורא,  מצב בו יש תמיד הפחדה איומה, הרגשה ששלום חס וחלילה…   עלול לפגוע בחלק ממנהלי החיים של כולנו,שטוענים שרק תודות לפועלם, יש סיכולים של טרור נורא, אבל משום מה יש הרגשה, שהם חוששים שהם עלולים לאבד מכוחם הרב, אם יבוא השלום, כי אז…עוד בסופו של עניין, עוד יצטרכו…להלחם בעקר בעיות שיש לכל עם בכל מקום בעולם, לנצח במלחמה הכי נוראה, של אובדן יקירים לנו שאובדים לנו,   מבלי שנקבל הודעה מקדימה, אובדן ממחלות, תאונות, מפשעי הבאים מתוך בני עמך שהוא טוב…אבל מה לעשות, הרצח, והפשע שולט בעולם, הרצון לעמדות כוח… מעביר מהדעת כמעט את כולם, ויש המפארים בימינו את העולם שקיבל התואר הנחשק כמעט מכל דבר, עולם תחתון, השולט כיום בעולם ובכלל אפשר לחשוב….  כאילו לכולנו כבודדים או כאומה נפלאה,  לא חסרות בעיות, לאורך החיים בימי שלום ומלחמה, כאשר מסרבים להודות, מלחמה זה לא רק דבר נרא, מלחמה זה דבר מיותר, נקודה.  לו היו רוצים כולם שלום, היו יכולים לפתור את מהות כל סכסוך שיש וקיים בעולם, אבל שימור מצב, מצב של מלחמה, יחד עם הכרה בשתיקה,  בכוח של העולם התחתון ושל הכלכלה הקפיטליסטית החזירית, החופשית שאיננה קיימת…  שמובילה,  שלבודדים יש תמיד הכל ולרבים שום דבר, מביאה למחשבה. שלום יש שאולי רוצים…אבל רוצים לא יותר מידי, כי יותר קל ומלכבד יותר זה להתמודד עם מלחמה, עם שנאה, קשה יותר… לעשות שלום,  בתוך תוכי חברה אטומה ושסועה. יום הזכרון הזה, שוב יכולנו ללמוד הרבה מאסי, אסי  דיין ז"ל, שרק הוא לא יהיה צודק, שלא נהיה חברה שמחפשת אובדנה, שלא יהיה סופה כמו בסרטו המרשים מפחיד שעשה והשאיר לכולנו כאילו זו הצוואה שהוריש לנו כאומה… אבל כן, שוב ושוב המחשבה לא פוסקת מלהתריע…  הרי לא סתם, כל כך הרבה רבים חיים הרחק מישראל, כי מה לעשות אבל בישראל כמו בכל העולם, יש סגידה לחברה כוחנית נוצצת, שמדברת יפה, אבל בעצם גורמת שהרוב יחיה בריק, ריק שהוא הדבר הכי נורא.  לבטח חברה שלא רוצה ממש לעשות….שיהיה חינוך,בטחון, כבוד לחלש לשונה לזקן לזר, למרות שכולנו חיים בעולם מתקדם, משום מה יש עדיין רצון בהנצחת המלחמה. בכל העולם, לא רק בישראל, שלבטח יכולה להתפאר בהשגים רבים, אבל לא בהשיג השלום, שהוא החשוב מכולם.     כאילו רוצים מבקשים עוד ועוד ימי זכרון לחללים שנפלו במלחמה או פעולת טרור ארורה, כאילו לא חסרים  מתים מ…. בעיות מחלות נוראיות, של חיית האדם.

אזכור אתכם אחיי ואחיותיי, הקרבתם חייכם עבור כולנו, אבל משום מה עדיין, לא השכלנו כחברה לשנות שום דבר. ילדי חורף 73, שקרנו לכם כאשר בטחנו שלום, בעצם אנחנו חיות האדם, תמיד אהבנו ונאהב מלחמות, סליחה שהלכתם, אבל גם אנחנו יבוא היום שלנו ללכת, ביום זכרון, עצוב. עצוב נורא. סליחה.

 

נ.ב. לבטח שאין למאמר כזה הרבה ביקוש, הוא גם לא מעניין…. כי אין בו חומר אהוב תוסס וצהוב, כמו מה שכולם מבקשים כיום ללא הרף וללא הפסקה.