רוב השיחות המענייניות שלי מתנהלות בארוחת צהרים, עובדה.
כול החבר'ה של המשרד מתיישבים לאכול ושיחה מתחילה להתהוות.
היום החלה אחת לגבי הקיצוצים בתקציב,
שהתגלגלה לה לשיחת הקיצוץ האופציונלי העתידי בקרן ההשתלמות.
התומכים בקיצוץ אמרו שאי אפשר לעזור למעמד העליון ומעמד הביניים העליון על חשבון המעמד התחתון,
שכן בעיניהם מס שלא שולם למדינה הוא כמו כסף שנלקח, והרי המעמדות הבינוניים והתחתונים סובלים, והדתיים גרים אנשים רבים בחדר וכיוב..
גם כשדיברנו על הטבות לאימהות חד הוריות,
נאמר לי שמגיע למי שלא מגיעה למשכורת חציונית, אבל מי שכן מגיעה, צריכה על זה להצליח לשרוד לבד בלי אף אחת מההטבות של אם חד הורית (הנחות בארנונה, בדיור ושכאלו..)
למעשה על כול דבר שאני מדברת, זה נראה שלמרות שאני לא מעמד עליון אבל אני גם לא בינוני תחתון או ענייה, ולכן אני אמורה לוותר ולתת לכולם לאכול על חשבוני..
אחרי הכול אנחנו אמורים להיות מדינה דמוקרט סוציאליסטית… וזה בסדר..
אבל אנחנו סוציאליסטים רק במה שדופק אותי!!
אם אנחנו סוציאליסטים – אז כולם צריכים לעבוד!!
אם אנחנו סוציאליסטים אז או שמשלמים לכולם לימודים ותמיכה במהלך הלימודים – או שלאף אחד
או שלכולם יש שרות חובה – או שלאף אחד
או שלכולם יש עזרה במימון דירה ראשונה – או שלאף אחד
או שלכול האמהות החד הוריות יש עזרה – או שלאף אחת
הבנתם את הכיוון הכללי??
מדרגות מס – אני מבינה, אין לי בעיה לתרום ולשלם את חלקי
אני אפילו מבינה שיש אנשים שמאוד חשובה להם משפחה גדולה והם צריכים קצת יותר עזרה..
אבל אין סיבה כול פעם לדפוק אותי הלוך ושוב כי אני כן טורחת לקדם את עצמי.
תאמינו או לא – אנשים לא מרוויחים יותר מהממוצע כי הם לא עשו כלום
הם מגיעים לשם (לרוב) על ידי עבודה, ומאמץ, ולהרים את עצמם מהרצפה 10 פעמים אחרי שנכשלו ולהעיז לנסות שוב.
אתם רוצים קפיטליזם – אין בעיה
רוצים סוציאליזם – גם סבבה
אבל מי שטרח בערב שבת – לא צריך לאכול אותה בשבת.