אותלו ואני – תאטרון גשר

צילום : סרגיי דמנצ'וק

החיים הם כמו בתאטרון אתה רק צריך להחליט לאיזה ז'אנר אתה שייך .

אותלו מאת : וולייאם שייקספיר  תרגום : דורי פרנס   קרדיט צילום : סרגיי דמנצ'וק

אותלו: מיקי לאון  דסדמונה: בר שדה  יאגו: ישראל סשה דמידוב  אמיליה: לליאן רות  קאסיו: הנרי דוד, אבי אזולאי  בארבאנציו: גלעד קלטר  רודריגו: אורי יניב  ביאנקה: רות רסיוק  דוכס: בוריס אחנוב

מוצקין תל אביב

יום שני אני כולי נרגשת ומספרת  לכל מי שרק מוכן לשמוע "קיבלתי צ'ופר מסלונה, בדרך לתאטרון גשר לראות את אותלו " חמש דקות למקום הייעד ואני מחטיאה את הפנייה ומקבלת הערכה של חצי שעה בכבישי תל אביב. ספק בתמימות, ספק בתקווה, אני שואלת "סליחה אני מהצפון, יש כאן חניה , חניה מסודרת, אפילו 50 ש"ח לשעה ?! " עובר אורח אחד צוחק ומאחל לי בהצלחה. השני מושך ברצועה של כלבו כאילו בורח מאישה מוזרה. השלישי מכוון, אבל אני כבר מחנה על המדרכה ומתחילה להתפלל רק שלא יגררו לי את הרכב.

אני למעלה עכשיו  – האולם והבמה

נכנסת באיחור של כמה דקות ומתיישבת ביציע האחורי, מסדירה נשימה. מתרשמת, מתרגשת ופתאום קולטת שיש כתוביות בעברית ורוסית. הגבה שלי מתרוממת מעצמה והמח מתחבט, מה נסגר כאן לעזאזל?! ואז כאילו נזכרת, תאטרון גשר! נו, זה שקלט עולים חדשים. הן פותרות בעיות דיקציה, שפה ובכלל אם יש לך בעיות שמיעה.לא שהייתה בעיה עם הסאונד, להפך היו רגעים שהיתי ירוקה מקנאה על התפקוד המקצועי של הכל ביחד, המוזיקה הרומנטית של יובל ינאי והקול החזק של רות רסיוק העצימו את התחושות לרמות אחרות!

והתפאורה, נניח לשנייה בצד את העובדה שהראש אצלי התחיל לחשב את עלויות ההרכבה והבניה, חישוב הזמנים של היועץ הבטיחותי ועוד בשביל מה , לתפאורה סתמית ?! ההפתעה לא איחרה לבוא והשימוש בבמת מדרגות שחורה ופשוטה יצרו חלל שלתוכו יורדת ועולה יריעת בד גדולה המשמשת פעם כציון מקום או אירוע ולא פעם כמעבר לשחקנים ואביזרים, שילוב מרשים ומתוחכם זה של התפאורה יצר אפקט מרשים ודרמטי ביותר.  

קרדיט צילום סרגיי דמינצ'וק
קרדיט צילום סרגיי דמינצ'וק

החשיפה שלי והכותונת של דסדמונה 

סיפור הקנאה הגדול של כל הזמנים בהצגה משכרת חושים על תאווה ועל חושך      

אותלו, מצביא מורי מהולל, לוקח לאישה את דסדמונה הונציאנית, על אפו ועל חמתו של אביה. הזוג הטרי נוסע לקפריסין, שם מפקד אותלו על קרב נגד הטורקים. יאגו, שלישו של אותלו, משכנע אותו שדסדמונה בוגדת בו עם קאסיו, הסגן הצעיר. זרע הקנאה צומח ומלבלב ומביא עמו קטל וחורבן.

מעל 400 שנה עברו מאז נכתב אותלו. תשוקות שייקספיריות מאז מייסרות אותנו על הבמה ובחיים. וכל פעם מחדש אנחנו מגלים שהעולם לא מתחלק לשחור ולבן, אבל את צריכה לדעת לבחור !!!

יצאנו להפסקה של רבע שעה, בחזור התיישבתי בשורה השלישית כאילו ואני עוד שנייה יכולה לגעת . 

הגוף המדהים של אותלו אותו משחק  מיקי לאון נחשף ברגעי זעם ועוצמה , המשחק המקצועי והכל כך מדויק מחיה בי את הכאב . הרגע הזה שאותלו חונק את דסדמונה החזיר אותי אחורה בזמן. כדסדמונה בצעירותי התנגדתי לשידוך עם בן העדה וברחתי לזרעותיו של "השחור" כנגד רצונם של הורי, הפערים בינינו עם הזמן גדלו והפכו לבלתי אפשריים.

דסדמונה הדעתנית, לבושה בהדר בתחילת המחזה, עוברת לבגדים קלילים, שמחים יותר כשהיא עוברת את המסע לבעלה. לקראת סיום המחזה היא בשמלה דקה ושקופה שחושפת מעט פטמות כמו משקפת את אופיה השברירי ומדגישה את חולשתה, את החשיפה שלה לכאב ולטרגדיה. 

אמיליה לובשת שחורים וכיסוי ראש. מרכיבה משקפי שמש גם בחושך המדגישים את מערכת היחסים בינה לבין יאגו. הלבוש השמרני שלה מעיד עליה ועל מעמדה אך משקפי השמש אינם מאפשרים לה לראות את המציאות, את הניכור והאלימות של בעלה. המשקפים גם מסתירים את הפנס מתחת לעין מהעולם החיצון. באנלוגיה שלי נשים רבות הסתתרו ועדיין מסתתרות  כאילו והבושה שלהן היא. 

לא הייתי "עיוורת" כאמיליה ופעמים הייתי נשברת כדסדמונה  אבל הפחד היה גדול ממני, פחדתי מי מה יגידו , לאן אברח ואיך אתמודד עם הסטיגמה של הגרושה .

התחזקתי, לא הסכמתי לחיות בטרגדיה , היה לי האומץ לקום וללכת מ"השחור" .   

קרדיט צילום : סרגיי דמינצ'וק
קרדיט צילום : סרגיי דמינצ'וק

 

תל אביב מוצקין

 חזרתי בכבישים החשוכים והארוכים. אפשר היה לחשוב שתקוות גדולות הלכו לישון מזמן אבל הדרך מאירה , הנסיעה הייתה שווה .

לכו לראות, הצגה מעולה,  בין התאריכים 13.04.15  – 17.04.15  , לאתר תאטרון גשר לחצו כאן 

אנג'ליקה אגבייב
האנשים והעסקים שאני מעריכה ואוהבת, הם כאן מהזווית שלי.על המלאכים שפגשתי בדרך וקטעים ספר על "דרך המלאך" שיראה אור בקרוב.