אושר .VS הנאה

אושר הנאה

לאחרונה מצאתי את עצמי הולכת להמון הרצאות וסדנאות, ועוסקת בהרבה תחומי לימודים. לפעמים אני שואלת את עצמי, למה זה כל כך מעניין אותי? למה אני צריכה את כל זה? למה אני לא יכולה פשוט לשבת בבית כמו רוב הבחורות? כנראה שאני יכולה לעשות את זה, אבל אז אמצא את עצמי משועממת מהר מאוד ואני תמיד חייבת תעסוקה שתעניין אותי.

בהרצאתה של שרון בירקין על תקציב, היא שאלה אותנו איזה סוג של קנייה גורמת לנו להרגיש רגשות אשם. חשבתי על זה והגעתי למסקנה שאין לי כל כך רגשות אשם בקשר לקניות. מבחינתי מגיע לי הכל, כל מה שאני רוצה. אבל, צריכה להיות דרך להשיג את הדברים עם תקציב מסודר, כדי שלא אתפרע כמו בחורה בבלק פריידי.

חשוב שננהל דיאלוג עם עצמנו לפני הקנייה, דיאלוג פורה ומקדם ללא אשמה. למה בעצם אני צריכה את התיק הזה? או את את שיעורי הציור שאני משתוקקת לקחת כבר תקופה כדי לשפר את יכולות הציור שלי… האם זה דחוף? אולי אפשר לדחות את זה לחודש הבא? כשאנחנו נמצאים במצב של עומס, ככל הנראה שלא נקבל החלטות כמו שצריך, ורוב הזמן אנו לא מודעים לכמות העומס שבה אנו נמצאים.

במצבים כאלה הכי טוב להמתין עם הקנייה. למשל, אם ראיתי תיק מהמם אבל אני יודעת שהוא לא הכרחי להמשך קיומי על הפלנטה, עדיף שאדחה את הרכישה. במידה ולא הפסקתי לחשוב עליו במשך שבוע-שבועיים או יותר והוא פשוט לא יוצא לי מהראש, כנראה שזה meant to be ואוכל לחזור לחנות בצהלה כדי לרכוש אותו.

אולי זו דרך להבדיל בין קניות הכרחיות לבין קניות אימפולסיביות. לפעמים סתם בא לנו לקנות לעצמנו איזה משהו נחמד כי באותו הרגע חסר משהו בלב, אבל במקום זה אפשר להיפגש עם חבר/ה טוב/ה או לצפות בתוכנית טלוויזיה שתעלה לנו חיוך על הפנים.

יש נקודה לטובתנו, והיא מחקרים המראים שאם נחסוך על עצמנו מותרות במשך 18 חודשים אנו עלולים לפתח PTSD. זה אומר שאנחנו כן צריכים לשחרר לעצמנו, אחרת כל הכסף ילך לפסיכולוג… אבל בהקשר הזה נראה לי שאני אהיה בסדר, אין לי סיכוי לפתח פוסט טראומה.

בהרצאתם של פרופ' יורם יובל וד"ר חיים שפירא בנושא האושר, מסתבר שאושר לא שווה להנאה. דברים שגורמים לנו להרגשת משמעות בחיינו הם אלה שישפיעו על מידת האושר שלנו. למשל, בחג הפסח שעבר ארגנתי במסגרת עבודתי ובשיתוף פעולה עם מחלקת הרווחה, את יציאתה מהבית של קשישה ערירית ניצולת שואה, לסדר פסח בעזרת מתנדבים, מאחר והיא לא יצאה מדירתה כבר שנים (היא לא יכולה לרדת במדרגות ואין מעלית בבניין הקומות שבו היא מתגוררת).

המטפלת הפיליפינית שלה שלחה לי תמונות שלהן מאותו הערב, בהן הקשישה נראתה מאושרת. כנראה שזה גם מה שהשפיע על ההחלטה שלי להירשם ללימודי הסבה בעבודה סוציאלית, כדי שאוכל להמשיך לעסוק בתחום שאני אוהבת ושתהיה לי תעודה רשמית.

אפשר ליהנות מדברים מסוימים ורגעיים אבל זה לא מה שבהכרח יגרום לנו לאושר. לדוגמא, גלידת הבן אנד ג'ריס שאני כל כך אוהבת. לפי פרופ' יובל הביסים הראשונים הם התענוג האמיתי, ואת שאר הביסים לא באמת צריך. אני מציעה לפרופ' לדבר עם בחורה במחזור. אבל האמת שזה מסתדר גם עם תחום הסטוצים שמהווים הנאה רגעית… אבל מה ההנאה שווה בלי אהבה?

דבר נוסף שישפיע על מידת האושר שלנו, לפי ספרו של הכלכלן פרופ' דן אריאלי "לא רציונלי ולא במקרה", הוא לא להשוות את עצמנו לאחרים, אחרת זה עלול לגרום לנו לכעס או לתחושת נחיתות. לעיתים אנחנו יכולים לשלוט ב"מעגלים" החברתיים שבהם אנו נמצאים, ולנוע לקראת מעגלים שיותר זהים לנו, כדי לא להתבאס אם למשל קולגה שלנו מרוויח יותר מאיתנו. וכמו שאומר ד"ר חיים שפירא: "כשאני רואה חבר שלי מצליח, משהו בתוכי קצת מת".

לפי אריאלי, נדמה לרובנו שאנו מקבלים החלטות נבונות ורציונליות במהלך חיינו ועל כן נדמה לנו שאנחנו בשליטה. אך לאמיתו של דבר, התנהגותנו היא לא רציונלית ברוב המקרים. למשל, למה כמעט תמיד כשאני מכריזה שאני לא נוגעת במתוק לפחות שבוע כדי שאוכל להתחטב, בדיוק יום למחרת מישהו במשרד דואג להביא עוגת גבינת פירורים מהחלומות הכי ורודים שלי, ואם כבר אז כבר וברור שאין ברירה, אני אקח לעצמי יותר מחתיכה אחת יחד עם הקפה של הבוקר?
אנחנו יכולים לתקן את ההתנהגות הלא רציונלית שלנו אם נבחן את המנהג הזה מחדש. למשל, לאכול כל יום בחוץ. למה זה התחיל? מה מידת ההנאה שלנו מכך? האם מידת העונג מהבגט עם השניצל ורוטב הצ'ילי המתוק היא גדולה כמו שחשבנו שתהיה? אולי עדיף לחסוך קצת ואת שאר הכסף להוציא על משהו אחר שאנחנו רוצים כבר הרבה זמן?

אבל מצד שני, למי יש כוח לחזור הביתה ולהתחיל לבשל במיוחד כשזה רק בשביל עצמך… אני למשל ויתרתי לעת עתה על לעשות לק ג'ל, ובמקום זה אוכל להמשיך ללכת להרצאות שאני אוהבת. למרות שעם הג'ל הציפורניים נראות תמיד מושלם וגם שמתי לב שבדייטים גברים אוהבים ובוחנים ידיים מטופחות, ולא רק את הישבן. זה תמיד מצחיק אותי כשהם בוחנים לעומק, כמעט כמו רנטגן, מבלי לשים לב בכלל…

מה לגבי זוגיות? עד כמה היא משפיעה על מידת האושר שלנו? לפי פרופ' יובל, זוגיות זה עסק מוצלח מאוד לגברים אבל ככה-ככה לנשים. גברים ימותו מהר יותר מאשר בנות זוגם, ואילו נשים ירביצו עוד עשרים שנה בממוצע. ברוב המקרים נשים נשואות חיות בין שנה לשנה וחצי פחות מהרווקות, לכן העצה הכי טובה שאפשר לתת לגבר היא להחזיק חזק את האישה שלו ולא לעזוב(!); ולנשים, אם את כבר בזוגיות, אל תפסיקי לעשות לו פוצי מוצי כדי שלא יחפש את זה אצל אחרת… אבל שתדעי שאת יכולה לחיות גם בלעדיו. אז אם להיות רציונלית, אם אני לא בזוגיות כרגע זה דווקא אחלה…