אור בוקר ראשון/פאביו וולו
או סקס וחיי נישואין
ביום שני בערב נפגשתי עם חברתי הטובה, באמצע הדרך בין הבית שלה אי שם ליד קיסריה ובין מקום העבודה שלי אי שם ברמת גן.
שני בערב זה זמן נפלא למפגשים שלי עם חברות טובות, זה היום שבו אני סוגרת את הספריה, בשבע בערב, ובן הזוג שלי נמצא עם הילדים החל מהשעה 15:30 בצהרים.
לא ברור עדין מי הכי מאושר ביום הזה – האבא שזוכה סוף סוף לבילוי עם הילדים וזורח כולו כבר מהבוקר, הילדים שמקבלים אחר צהרים של יום הולדת פעם בשבוע, או אני שזוכה לשעות אחר צהרים רגועות – וכן שלא יהיו ספקות לספק מאמרים וספרים זה הרבה יותר קל מהסעות מארוחות ערב, שיעורים כביסות וכ"ו….( אני חוזרת על עצמי אני יודעת).
אז בשני בערב אחרי אחר צהרים של חיפושי מאמרים, נסעתי למקום המפגש שלנו. קבענו באמצע הדרך בכביש ארבע, באותו הבוקר רשמתי בגוגל "קפה בכביש ארבע" וקיבלתי כל מיני תוצאות מעניינות, אחת מהן הייתה קפה מצדה במושב משמר השרון – נכון שזה נשמע הכי רומנטי? הכי רגוע? הכי פינת חמד? – קבענו. נעמי התקשרה להודיע לי שהיא כבר שם, אמרתי לה שה"וויז" אומר לי שבדיוק עוד שבע דקות "נו מקסים שם?" שאלתי אותה. היא צחקה בטלפון – "זו תחנת דלק…."
זה בעניין מושבים ופינות חמד, אולם שום תחנת דלק לא מצליחה לקלקל לנו אפילו לא טיפ טיפה את אושר המפגש. נעמי ואני נפגשנו בהודו, החודשים במזרח היו מהיפים בחיי, אלו היו חודשים של רוחניות של שלווה של אושר גדול עד היום בכל מפגש עמה אני חשה את רוח החופש ביחסים שלנו. רוח של חופש וקבלה ואהבה והכלה. כאילו הודו נמצאת אתנו תמיד מגינה עלינו מהחיים היומיומיים מהשחיקה, מהשגרה.
השיחות שלנו תמיד מאוד אינטימיות, אנו מדברות על הכול ה כ ו ל.
חזרתי הביתה מאוחר בן הזוג שלי חיכה לי ליד המחשב שלו, הבית כבר שקט, מבולגן נורא כי בכל זאת שלושה גברים בלי אני שמנג'סת לשמור על סדר. אולם הוא שקט ורגוע. בן הזוג היקר שלי הוא אומנם איש מחשבים מה שאומר שהוא ברבדים מסוימים לחלוטין מעופף לו אי שם בעולמות שונים. אולם הוא גם איש מאוד חכם והוא גם גבר זכר, הוא יודע בדיוק איך אני חוזרת מהפגישות עם נעמי והוא חיכה לי…
מאושר ומצפה. חייכתי אליו אמרתי לו שהנה אני הולכת להתקלח, והוא אמר לי בטח עם חיוך גדול מאוד. הלכתי להתקלח – אולם אז הייתה תקלה נוראית – המים היו חמימים… כן חמימים – מי רוצה להתקלח במים חמימים בכמעט חצות ביום חורף קר?
יצאתי מהמקלחת כועסת, שלום לרוחניות, שלום למצב רוח המיוחד, הלכתי להפשיר מעל התנור ונכנסתי למיטה זועפת, בעלי היקר שם לב לשינוי האווירה "הכול בסדר"? שאל אותי
"יכולת לפחות להדליק את הדוד " סיננתי לו סובבתי את הגב, ולקחתי לידי את הספר שהיה לי ליד המיטה: "אור בוקר ראשון", הייתי בעמוד 76 והפתעה – עד עמוד 76 הספר מספר על אשה שחייה עם בעלה משעממים אותה עד מוות, שחייה הם חיים ללא אהבה שלא לומר תשוקה, שהיא חיה חיי ייאוש ושעמום, והיא שואלת את עצמה מה הלאה? מה יהיה? האם כך יראו חייה לעולם?
אולם בעמוד 76 מסתבר שיש מהפך, בדיוק בעמוד 76 גיבורת הסיפור הולכת לבקר קולגה שלה מהעבודה שהוא חתיך מאוד וחכם מאוד ומוכשר מאוד. וכבר המון זמן היא עורגת לו ובדיוק בעמוד 76 היא אוזרת אומץ והולכת לבקר אותו בביתו.
אסיים את הסקירה הזו בכך שאומר שאחרי שלושה עמודים נוספים, כבר לא שכבתי עם הגב אל בעלי, המים החמימים נשכחו לחלוטין ובעלי היקר, שאל אותי אם כדאי שגם הוא יקרא את הספר הזה. הבטחתי לו שמספיק שרק אני אקרא.
