הציטוט הנ"ל מתוך רומן הביכורים "הסוף הראשון והסוף השני" של אורן גזית, מתרחש בתל אביב פוסט חוק-הלאום וחוק-הנאמנות-בתרבות. הסופר מתחבט בשאלה עד כמה יוצרים מוכנים ל"התגמש" כדי לזכות באהדת הממסד.
העלילה מתרחשת בלילה אחד בו ארבעה אנשים תקועים בדירה, בזמן שמחבל נמלט מסתובב בשכונה וכוחות הבטחון מנסים ללכוד אותו. אברהם מחזאי ופזמונאי יקיר הממסד. חמותו שקרויה מגי סמית על שום הרצון שלה להראות כמו השחקנית האנגליה. דנה, בתו המתבגרת שנמצאת בכסא גלגלים אחרי תאונה, ודליה חברת המשפחה, זמרת עבר, שלא סותמת ת'פה ומצחיקה בטרוף.
הספר כתוב בגוף ראשון על ידי אברהם שמנסה להסביר ואולי להתנצל בפני ביתו דנה, שהאבהות שלו, לא הייתה כזאת גרועה כמו שהיא עשויה לחשוב. השהיה המשותפת שנכפתה עליהם מציפה זכרונות מהעבר, שקשורים להורות של עדינה אשתו המנוחה, ליחסים הזוגיים שלהם, להורות של מגי, לחברות עם דליה וכמובן לקריירה של דליה ואברהם.
זוהי דרמה קאמרית בטעם מריר/מצחיק שממש תפורה לעיבוד למסך הקטן, ומשלב די מוקדם של הקריאה הייתי עסוקה בללהק אותו.
את התפקיד של מגי הענקתי לרבקה מיכאלי
דליה היא אסתי זקהיים
עם אברהם יש לי התלבטות קלה האם זה ליאור אשכנזי או שי אביבי?
ודנה היא גאיה באר גורביץ.
בספר יש 238 עמודים.
בפסקה שממנה מובא הציטוט בכותרת, מדובר על יוזמה לעידוד קריאה של משרד החינוך, שבה כל סופר ישראלי, שיוציא ספר שמכיל פחות ממאתיים ועשרים עמודים, יקבל נקודות זיכוי במס.
מה שאומר שאורן גזית לא יקבל זיכוי מס השנה, אבל הוא כתב אחלה ספר.
הסוף הראשון והסוף השני מאת אורן גזית
238 עמודים
הוצאה לאור כנרת זמורה