הצגה חדשה בבימויה של דליה שימקו היא חגיגה עבורי. הבימוי מוקפד והמחזות מקוריים ומרתקים. כך, הגעתי מלאת ציפייה להצגה: המהפכניות. אכן הצגה מהפכנית, פמיניסטית ומדויקת. לא התאכזבתי.
כמי שגדלה בבית שבו אבא פרופסור עם אגו גדול ואמא שהיתה העזר כנגדו, האישה שמאחורי ההצלחה שלו – המחזה נגע בי אישית. אמא שלי, שהיתה אישה משכילה ואינטילגנטית. בחרה להיות מאחורי הקלעים: העורכת של כתביו וספריו של אבי, המגיהה, המתרגמת, היועצת האישית והמקצועית וזו שארגנה מפגשים וארוחות לקולגות של אבא. במקרה שלנו, אבי ידע להעריך את כל זה ונהג לומר שלא היה מצליח ובונה קריירה ללא אמא, שהיתה שם עבורו תמיד. אימי היתה אישה מאושרת. היא לא היתה אדם הישגי וזה בהחלט התאים לה. לא כך ב"מהפכניות", שם כל הדמויות הנשיות מתוסכלות במידה זו או אחרת. כל אחת מהשלוש היא אישתו של אדם גדול: אשתו של פרוייד, אשתו של קרל מרקס ואישתו של סוקרטס. שלושה ענקים מהפכנים, כל אחד בתחומו.
מהמחזה עולה, שהאישה שאיתם היתה למעשה זו שאפשרה לגאון להיות מי שהוא, דאגה לבית ולמשפחה, היתה סלחנית בפני האגו הנפוח ואף ויתרה להיות מישהי בזכות עצמה. שלושתן השפיעו על המהפכן הגאון ושלושתן נשכחו. רק מעטים יודעים שהן היו קיימות. שלושת הנשים לא תוגמלו מעולם על ההקרבה שלהן עבור הגבר שאיתן ומקומן המרכזי בחיי הגאון-המהפכן נשכח, בעוד הוא, הגבר, זכה לתהילת עולם. המחזה חודר לחדר המיטות של הזוג פרוייד ומנסה לגלות מה חלקה של מרתה פרוייד בתאוריות של בעלה על מיניות האישה; הוא מתאר את מערכת היחסים הסוערת בין ג'ני מרקס, שנולדה כברונית אך נלחמה לצד בעלה, קרל, למען זכויות הפועלים ולמרות תפקידה המרכזי בחייו -נשכחה; והוא מציג את הצד האנושי ומעורר החמלה של קסנטיפה אשת סוקרטס, שהפכה שלא בצדק לסמל לאישה מרשעת שממררת את חיי בעלה.
המשחק בהצגה משובח. אסתי זקהיים, שמגלמת את מרתה פרויד, בולטת כשחקנית אופי מצויינת המשלבת בהופעתה דרמה והומור. הופעתה מבליטה את דמותו הנפוחה מחשיבות עצמית של פרויד (שלום שמואלוב), דליה שימקו, כג'ני מרקס מביאה לבמה סערת רגשות של אישה שוויתרה על מעמד גבוה וכסף כדי לקחת חלק במהפכת הפועלים ומוצאת עצמה נאבקת על הקיום בעוני מחפיר. עוני שמביא עליה המהפכן קרל מרקס (אייל שכטר), שבמחזה מצטייר כגבר עלוב וחסר עמוד שדרה, שממשכן את כל דברי הערך של הזוג למען המהפכה ומותיר את משפחתו זרוקה ברחוב בחורף המקפיא. אחרונה חביבה בין שלושת הנשים, היא שירה קוריאל היפיפיה, שמעניקה לקסנטיפה איכויות נשיות מסתוריות של אישה חסרת כל מעמד שרוצה להציל ממוות את בעלה סוקרטס (אליחי ללויט). קסנטיפה צמאה לרכישת ידע שנמנע ממנה בשל היותה אישה.
הצגה מצוינת, אם כי, דורשת מהקהל ריכוז גבוה מאחר ויש בה טקסט רב ופעולות מינימאליות.
מומלץ בחום
מחזה מאת: יוספה אבן-שושן ודליה שימקו // בימוי: דליה שימקו // דיאלוגים: יוספה אבן-שושן // תפאורה: שמעון קסטיאל // תלבושות: דלית ענבר // מוסיקה: איסר שולמן // תנועה: עומר שמר // תאורה: נדב ברנע // ע. במאית: רויטל תמיר // שחקנים: אסתי זקהיים, אלחי לויט, שירה קוריאל, דליה שימקו, אייל שכטר, שלום שמואלוב ההופעות בתיאטרון תמונע, רח' שונצינו 8, תל אביב
צילומים: דוד קפלן
