ר.ג. אולדברג בחר לפרסם את ספרו הראשון בשם עט, אולי מכיוון שהוא מוכר בתחום עיסוקו, תחום הפרסום. אני בוחרת לחשוב שהבחירה הזו משקפת את מה שקורה בסיפוריו- מסתורין, מוזרויות, ערפל ואלמנטים על טבעיים. כפי שתהיתי איזה אלמנט מפתיע יסיים את הסיפור, כך אני תוהה מי האדם שכתב אותם ומה עוד הוא מחביא בעומק שרוולו.
הסוגה של סיפורים קצרים אינה פופולארית במיוחד. אני יודעת שהוצאות ספרים מעדיפות לפרסם רומנים, פרוזה או מתח. הם מכוונים לקהל והקהל מעדיף עלילה מרובת פרקים ולא מספר סיפורים קצרים. לי יש חיבה לסיפורים קצרים ואני חושבת שלכתוב סיפור קצר שמצליח לתפוס את הקורא ולהעביר לו עלילה מלאה ושלמה במספר עמודים, לשם כך צריך כשרון גדול.
ר.ג. אולדברג מגלה כשרון בסיפוריו. שבעה סיפורים יש בספר. את חלקם אהבתי מאד, את חלקם פחות. אבל, גם אלה שפחות אהבתי סיקרנו אותי והצליחו לעורר בי עניין. יש בסיפורים ציניות ואירוניה והם עוסקים בקשרים בין אנשים, בניצול, בשאפתנות וגם ברוע. אחרי הסיפור הראשון "אוריינטציה מקומית" שמו, הבנתי שעלי לצפות להפתעות. מה שנראה צפוי יתגלה כבלתי צפוי. מה שנראה רגוע יתגלה כסוער ושעלי לנסות לקרוא גם בין השורות, גם את מה שלא כתוב. זו קריאה דרוכה, לא שאננה בעליל ודי דומה למה שקורה לי כשאני קוראת ספר מתח טוב. כי אני יודעת שהטוויסט יגיע גם יגיע ומנסה להגיע אליו לפני שאקרא מה תכנן לי הכותב.
הסיפורים מעוררים מחשבה ואת הסיפור הראשון שבתי וקראתי שנית כדי לבחון לאור הסיום המפתיע, איך אני מבינה אותו כעת. יש בסיפורים רובד עליון, חביב, נעים, קל לקריאה וברובד התחתון שוחה כריש וצריך לגלות אותו. מי שרוצה יכול להתעלם ממנו, לחוש רק באדוות שעל פני המים ויש קוראים שינסו להיאבק בכריש ולגלות מה הוא מסמל ואיך זה משפיע עליו. הסיפורים מלאי דמיון ולא תמיד אפשר למצוא בהם הגיון או שייראו לקורא מציאותיים. בעיניי, זה נהדר. מי שצריך בספרים שהוא קורא סדר והגיון ייהנה פחות. מי שמוכן להתפרע עם רעיונות, לקבל את הלא מובן ולא להיצמד למציאות ייהנה מאד.
אותי ר.ג. שם עט סיקרן ואשמח לקרוא עוד משלו.
"אופקים מתנגשים"-ר.ג. אולדברג
הוצאת "אוריון" 156 עמ'