לא שמתי לב ונהייתי בת 46 וחצי. לא עשיתי כלום. פשוט כלום.
לא צברתי שום ניסיון חיים.
אני כבר במצב של האנשים ששוכחים אותם בצידי הדרך ודורכים מעליהם. כלומר משתדלת לא להפריע לאנשים לעבור ולא מפילה אותם. סתם שוכבת באמצע הדרך כמו פסולת שאין בה תועלת. לא יפה, לא מכוערת מדיי, לא תורמת כלום לחיים.
אני לא יכולה לתרום לקהילה כי אני במצב שמרגישה דחויה מדיי. אני כבר עוד מעט מגיעה למצב שאני אזדקק לעזרה מאחרים אבל בספק אם יעזרו לי כי אני לא אטרקטיבית.
לא השארתי כלום מאחוריי. שום תועלת לאף אחד. אני מעלובי החיים, אלה שחיים בשביל לבזבז קצת חמצן על האדמה הזאת ומתים.
תודה למי שקרא. כתבתי מאד קצר כי אין לי שום דבר לכתוב מעניין.
