אולי הגיע הזמן לשנות את השאלה: האם אני צריך את זה?

בחורה עם מחשב נייד

photo-1516660755-1f67a7debcdb

Photo by frankie cordoba on Unsplash

בכל שיחה על הנושאים של: חסכון, צרכנות נבונה ואפילו שמירה על הסביבה תמיד יש את המישהו (או מישהי) שיעלו ויגידו: "בבקשה, הקפידו לקנות רק מה שאתם צריכים". מצד אחד, בתרבות צרכנית ובזבזנית, הקריאה נכונה וראויה, מצד שני אף אחד לא מדבר על כך שהמושגים "צריכים" ו"רוצים" כבר לא חד-משמעיים כמו שאולי הם היו בתקופות אחרות. לדוגמה:

אם התחלתי לרוץ, אז אני עכשיו "צריכה" נעליים טובות וציוד נלווה?
אם אני והילדים אוהבים יצירה, אז אנחנו "צריכים" סטוק מתחדש של חומרים?
אם התחלתי עבודה חדשה, אז כמובן שאני "צריכה" בגדים ייצוגיים חדשים?

שמתי לב לבעייתיות שבמושג "צריך" בשיחות עם ילדים. כשאני מדברת על צורך מול רצון בהיבט הצרכני – אני מציגה צורך כמשהו שהוא חיוני לנו כדי לחיות חיים בריאים ובטוחים (מחסה, מיטה, בגדים, אוכל). לעומת זאת, כשילדים צעירים מדברים איתי על צורך הם נותנים דוגמה לביצים שהם צריכים כדי לאפות עוגה. זהו פער גדול ומשמעותי בהבנה, פער שתרם לי להבין שהקריאה לקנות רק מה שאנחנו צריכים איננה קולעת למטרה.

כן יש מקום לצמצם צריכה – לרובנו! זו לא קביעה אידיאולוגית אלא קריאה מבוססת אקטואליה. אנחנו מושקעים בצריכה – עסוקים בזה בכספנו ובנפשנו, שוב ושוב מתכננים את הקניה הבאה שתסגור לנו פינה בחיינו. וכך אנחנו מחנכים את הילדים ויש לכך מחירים כלכליים וסביבתיים. יותר מכך, אנו משקיעים זמן רב מחיינו בסידור ומיון של דברים והעומס שעל המדפים משפיע על תחושת הרוגע שלנו (ולא, זוהי לא קריאה להפוך למינימליסטים).

אז אולי, אם נרצה כלים מכוונים חדשים, צריך לשנות טרמינולוגיה? אולי במקום השאלה: "האם אני צריך את זה" אפשר לשאול שאלות אחרות:

  • כמובן, אפשר להתחיל בכסף: האם יש לי כסף לזה והאם זה שווה את הכסף?
  • האם יש לי כבר משהו דומה?
  • האם יש לי זמן להשתמש בזה? האם זה באמת ישרת אותי?
  • האם יש לזה מקום בבית?

לפעמים כשמשנים את השאלה, גם התשובה עשויה להשתנות.

אשמח לשמוע איך אתם מדברים עם הילדים על הנושא.