אוכל, קדימה אוכל

גיל הגיעה לגיל שאפשר להתחיל! להתחיל מה? לאכול מזון מוצק. למרות שאני עושה את זה כבר לא מעט שנים ואפילו כמה פעמים ביום, אני יודעת שמבחינתה מדובר כרגע במשהו אחר – חוויה חדשה, רב חושית, רב מערכתית והתפתחותית לא פחות מאשר התהפכות, זחילה והליכה. לחוויה שכזאת מגיע הכבוד הראוי, נכון? אז ניתן, בהחלט ניתן!

גיל בת חצי שנה ומבחינתי זה הגיל הנכון עבורה להתחיל בחשיפה למזון מוצק.

גם את האחים הגדולים שלה התחלתי לחשוף למוצקים רק החל מגיל זה. בזמנו עם הגדולה כולם התחילו בגיל חצי שנה. עם הגדול-בינוני כשהיו כאלו שדיברו על גיל 4 חודשים, אני שכבר הייתי בתחום "ההתפתחותי", פשוט ידעתי שיש מספר סיבות שבגללן עדיף לחכות עם זה לגיל חצי שנה.

ידעתי שהושט שלו חזקה ומוכנה יותר לקבל אוכל מוצק בגיל חצי שנה מאשר בגיל 4 חודשים ולו רק בגלל היבט הזמן; שמבנה מערכת העיכול עובר שינוי בחודשים האלו; שרפלקס המציצה כבר לא נמצא במערכת העצבים ולכן קל יותר לתינוק לפתח וללמוד מגוון תנועות אחרות שניתן לעשות עם אזור הפה כמו לעיסה/שאיבה/בליעה;  וידעתי שלמרות שהוא לא ממש סבל מגזים בשלושת החודשים הראשונים, עדיין התרחקנו קצת מהתקופה ה"מועדת לפורענות" הזאת ואפשר ובטוח יותר עכשיו להציע למערכת העיכול משהו חדש.

בגדול, ידעתי שגם הוא וגם מערכות גופו הרבה יותר בשלות לקלוט מזון מוצק בגיל חצי שנה.

חוץ מזה, למה לי למהר? כל החיים לפניו.

וביננו? אין לי ממש כוח לכל ה"בוג'ראס" הזה של הטעימות… הרבה יותר קל ונוח לשלוף ציצי או לתת בקבוק, לא? אז העדפתי לחכות ולהגיע לזמן שיהיה נכון גם עבורו וגם עבורי.

כך גם עם גיל. ידעתי שאתחיל בשלב הטעימות בגיל חצי שנה. לשמחתי גם לא נאלצתי להתמודד עם כל מיני גורמים מלחיצים – רופאת הילדים תמכה, גם האחות בטיפת חלב וגם הגן לא לחץ (אמרתי כבר שבחרתי גן מצויין?). אפרופו גן, התיאום היה שאני אעשה בבית את שלב הטעימות וברגע שאסיים אותו ונגיע לכמות של ארוחה, אתן להם אור ירוק להאכיל אותה בגן.

אז התחלנו!

אחד הדברים הראשונים שהזכרתי לעצמי היה שאולי אני אוכלת "אוכל אמיתי"כבר 36 שנים בערך, אבל גיל עוד לא עשתה את זה מעולם.

אני – יודעת מה צריך לעשות מבחינה מוטורית כדי לאכול עם השפתיים, הלשון, הלסת, החיך. היא – עדיין לא יודעת.

אני – מכירה כל כך הרבה סוגי אוכל, ריחות, טעמים, מרקמים. היא – עדיין לא.

אני – כבר טעמתי ואכלתי (כמעט) הכל. החיך שלי רוויה ניסיונות. היא – עוד לא טעמה כלום, החיך שלה בתולית לגמרי.

אני – כבר בעלת העדפות, אוהבת אוכל כזה וממש לא יכולה לאכול אוכל אחר. היא – פתוחה להכל.

החוויה שהיא הולכת לעבור בתהליך הטעימות בפרט ובכל תזונת המוצקים בכלל היא מאד משמעותית.

למעשה היא חוויה ראשונית, חדשה ויותר מכך – היא רב-חושית: טעמים חדשים, ריחות חדשים, מרקמים חדשים, מראות חדשים, אולי גם רעשים חדשים.

במקביל יש פה גם התמודדות מוטורית חדשה: היא צריכה לדעת מה לעשות עם האוכל גם מבחינה מוטורית – להניע את השפתיים, לשאוב את האוכל, לגלגל אותו על הלשון, לבלוע (בהמשך גם ללעוס).

לבסוף, כמובן שיש פה גם התמודדות חדשה של מערכת העיכול עצמה.

מכל כיוון שלא נסתכל עליו בהחלט מדובר פה באירוע משמעותי.

ואכן נתתי את הכבוד הראוי – פיניתי לעצמי חצי שעה בלו"ז, שמתי את הטלפון על מצב "שקט", כיביתי את הטלויזיה, שלחתי את הגדולים לעיסוקיהם והתיישבתי בנחת מול גיל.

הנחתי אותה על הפוף בתנוחת "ערסול קידמי". מכיוון שהיא עדיין לא מתיישבת, זאת כרגע התנוחה הטובה ביותר עבורה לקבלה של מזון מוצק. בתנוחה זו הגוף רגוע ונינוח מצד אחד ואין שום החזקה שרירית מיותרת שעלולה להפריע ולהשפיע על האכילה והעיכול. מצד שני, הושט מספיק ורטיקלית כדי לקבל את האוכל ולאפשר לו לרדת בצורה טובה.

בפעם הראשונה היה בצלחת קישוא מאודה. האכלתי אותה באמצעות האצבע שלי. באמצעות האצבע התחלתי "ללמד" אותה להניע את כל אזור הפה והלסת באופן שונה מזה שהיא הכירה ונדרשה לו עד כה כשינקה או אכלה מבקבוק. למעשה אם עד היום השפתיים והלשון פעלו מבחינה מוטורית מתוך תנועת מציצה/יניקה, עכשיו עם החשיפה למזון מוצק כל האזור אמור להרחיב את רפרטואר התנועות שלו ולהיות מסוגל לקבל את האוכל, להתעסק איתו בחלל הפה ולבלוע אותו. למעשה לימדתי אותה לאכול. הנחתי את האוכל על צידי השפתיים, על הלשון עצמה, כל פעם במקום אחר.

התגובה הראשונית היתה פרצוף חמוץ והוצאת האוכל החוצה. אם לא הייתי יודעת, הייתי בקלות יכולה לפרש את התגובות האלו כ"לא אוהבת", "לא רוצה". אבל אני יודעת שלא כך הם פני הדברים – הפרצוף החמוץ יכול להיות בגלל הטעם החדש, המרקם הלא מוכר. הוצאת הלשון החוצה נובעת כאמור מאותה תנועתיות מוכרת של הלשון שלה היא נדרשה עד היום לצורך מציצה/יניקה.

בפעם הראשונה נתתי לה כמות של חצי כפית, ולמרות זאת זה נמשך בערך 20 דקות. הקדשתי זמן לכל קמצוץ. עם כל הגשה של האצבע שלי ועליה "פירור" של אוכל חדש ראיתי איך היא לומדת, חוקרת, בודקת. היה לי חשוב לראות ולבחון איך היא מגיבה, מה קורה עם האוכל לאחר שהוא נכנס לפה, האם היא בולעת אותו או שהוא נשאר בחלל הפה, האם היא מתעסקת איתו שם בפנים או מוציאה אותו החוצה. מה היא עושה עם השפתיים, עם הלשון. האם הבליעה הולכת בקלות, מה קורה אחריה. וכן, אחרי זמן מה גם בדקתי מה קורה בחיתול…

אפשרתי לה למצות את החויה הראשונית הזאת. אפשרתי לעצמי למצות את החוויה הראשונית הזאת. כאמור לא מיהרתי לשום מקום, התבוננתי בה ובתגובות שלה וזה היה פשוט מקסים!

1

טעימות באמצעות אצבע, תנוחת "ערסול קידמי" בתוך הפוף

כך המשכנו גם בימים שלאחר מכן. בהדרגה המשכתי לחשוף אותה לטעמים נוספים ובמקביל בחנתי כל הזמן את התגובות שלה. עדיין נשארתי ברמת הכמויות הקטנות – מחצי כפית עברתי לכפית ואחרי שבוע לשתי כפיות לערך. בכל יום ראיתי איך היכולות המוטוריות שלה משתכללות – היא כבר יודעת להוציא את הלשון החוצה ולשאוב את האוכל, היא כבר מניעה את השפתיים בצורה שונה, הבליעה השתכללה. ראיתי איך הפרצופים "החמוצים" נעלמים ובמקומם מופיע חיוך של סקרנות והנאה. במקביל לאצבע השתמשתי בכפית שטוחה וכך בסיום כל "ארוחה" נתתי לה להתנסות גם בהחזקת הכפית ואכילה באמצעותה – נתתי לה את הכפית עם מעט שאריות, היא מן הסתם הכניסה אותה מיד לפה ולמעשה אכלה את השאריות כאילו בעצמה.

ה"בוג'ראס" הפך פתאום לכייף המשותף שלנו. ככה בנוחות, בשלווה, בזמן הנכון. אני מבחינתי חושפת אותה לעוד עולם חדש, מתבוננת בה, מלווה אותה, ואילו היא מרגישה מאד בטוחה ונינוחה להיחשף אליו ולגלות אותו.

אנחנו רק בהתחלה. אני יודעת שבהמשך כאשר הכמויות תגדלנה אשתדל לתת לה מגוון של מאכלים, טעמים, טקסטורות. אציע לה גם מאכלים שאולי אני פחות מתחברת אליהם. אאפשר לה להתנסות באכילה בידיים, עם כפית, אאפשר לה להתלכלך וללכלך ואפילו רחמנא ליצלן – לשחק עם האוכל! (חשוב מאד מבחינה התפתחותית מוטורית, חושית ואפילו קוגניטיבית).

ללא קשר לשלב הטעימות אני כבר עכשיו מצרפת אותה עד כמה שניתן לארוחות המשפחתיות (היא נמצאת בפוף ליד שולחן האוכל בזמן שאנחנו סועדים). אבל אני יודעת שבעתיד כשהיא תתיישב והתזונה תגדל זה יהיה משמעותי יותר וכך היא תקבל גם ערך מוסף של התפתחות שפה, תקשורת ובכלל הרגלי אכילה מסודרים וטובים.

כאמור עד כה הולך טוב, אבל עוד יכולות להיות הפתעות. כמו אז שהגדולה התכסתה בכתמים אדומים אחרי שאכלה בפעם הראשונה תותים או הגדול-בינוני פתאום גילינו שהוא לא יכול לאכול מוצרי חלב.

זה בסדר. כמו שכתבתי בעבר לגבי נושאים אחרים, העיקר שאהיה שם כדי להבחין בכך ולפעול בהתאם.

אז שיהיה בתיאבון!

יש לך שאלות? רוצה לשתף או להוסיף מניסיונך?

אני פה: balitay@gmail.com 052-3829914

ענבל ברק-לוגו 10-10

הדרכה לאחר לידה | אבחון וייעוץ התפתחותי | סדנאות התפתחות תינוקות | חוגי תנועה לילדים

ענבל ברק
אני ענבל, אמא של מור, פז וגיל. מומחית להתפתחות תינוקות ופעוטות. כשמור ביתי הגדולה נולדה, הייתי "אמא רגילה" – עשיתי הרבה טעויות נפוצות וגם כמה דברים נכונים. 7 שנים לאחר מכן, ומאות אימהות אותן ליוויתי והדרכתי החל משבועות ספורים לאחר לידתן, ילדתי את ביתי השלישית - גיל. אומרים שגיל ידעה למי להיוולד כי יש לי את הכלים, הידע, והביטחון ובטח אני תמיד אדע מה צריך לעשות. כך נולד היומן האישי-מקצועי שמתאר את הדרך שלנו: סיטואציות שונות מחיי היומיום של גיל ושלי (שבטוח תוכלו להזדהות איתן), כדי שכל אחת מכן תוכל באמצעות מספר כלים פשוטים וידע בסיסי שיקנו לה הרבה ביטחון, לדעת גם כן מה צריך לעשות בכל רגע. מקווה שאעזור ולו במעט. מוזמנות להצטרף אלינו למסע!