אני יודעת שרובכם יאמרו שאני הזויה ואיפה אני חיה, כבר נתקלתי בתגובות שכאלה סביבי. גם בעלי היקר אמר לא פעם שאני חיה בלה-לה-לנד.
לאנשים היום אין זמן, בקושי מספיקים לרוץ מהעבודה, להוציא את הילדים מהגן, קצת זמן איכות איתם והופ, נגמר היום.
אז מי בכלל חושב על ארוחת הערב? יש סידורים, וצריך עוד לקפוץ לרופא כי יש נזלות וכאבי אוזניים, והילד הולך עם נעליים שקטנות עליו בשתי מידות כי עדיין לא התפניתי לקפוץ לחנות שמוכרת בזול ובכלל תעזבי אותך… למי יש כוח.
אז זהו, שאם נסדר שנייה את הדברים בראש בצורה לוגית וננסה למפות אותם לפי סדר חשיבות, אולי תוכלו לראות את ההיגיון שבדבריי.
נניח לרגע שאני הולכת עם הזרם. בפעם האחרונה שביקרתי בסופר העמסתי שניצל עוף מהקפואים כי בפרסומת אמרו לי שזה עשוי מנתח שלם ושזה טוב לילדים. קניתי תירס מקופסא כי עד שהקלח יתבשל הילדים כבר יאבדו את זה. הוספתי עוד איזה ירק – נניח פלפל ואולי מלפפון, כי עגבניות אצלנו זה לא בא בחשבון אם הן לא בצורת רוטב לפסטה. וגם קניתי משהו לקינוח – עוגת הבית (איזה בית בדיוק???).
אני מגיעה הביתה, פורקת את הסחורה ממהרת לתנור (יש גם הוראות למיקרו למי שממש ממש אין זמן), שופכת את התירס לקערה ועדיין צריכה לקצוץ את הירקות… נוותר על סלט. אין זמן ואין לי כוח. פרוסות פלפל ועיגולי מלפפון.
כן, מאוד פשוט וגם זריז. וגם הילדים מתים על זה.
לא רוצה את זה בצלחת שלי
חשבתם פעם מה יש בכל האוכל הארוז הזה? נכון, יש תווית ומפורטים בה כל המרכיבים שמצויים באותו פריט מזון.
כשאני קונה שניצל עוף, למשל, אני מצפה שיהיה כתוב ברשימת המרכיבים שלו: עוף, פירורי לחם, שמן, מלח, פלפל ואם הוא גורמה אז חרדל. זהו. או לחם – קמח, שמרים, מים, מלח ואולי איזה תבלין או גרעיני חמניות.
לא ממש בא לי על מווסתי חומצה, מקציפים ולידם גם מונעי הקצפה. לא ממש בא לי לארוחת הערב נוגדי חמצון ומלבינים, וגם לא מעבים ומייצבים. ואם לא הספיק לכם אז גם לא מתפיחים או מקשיחים, או מרככים או משפרי טעם וריח. בקיצור, הבנתם את הכוונה. אין צורך שאמשיך הלאה אל המלחחים, מוסיפי הברק והממתיקים.
אלו דברים שלא הייתי רוצה למצוא באוכל שלי. ובטח שלא באוכל של הילדים שלי. כל החומרים האלה קרויים "תוספי מזון" והם חומרים שאמורים לסדר לנו את האוכל כדי שיהיה קצת יותר מתקבל על הדעת בטעם ובריח, וייראה קצת יותר דומה לדבר האמיתי.
איפה גדל השניצל שלי?
אני אלך עוד צעד אחד קדימה. אני מאוד שמחה על כך שלכל מוצר יש רשימת מרכיבים, כדי שלפחות נדע אילו חומרים אנחנו מכניסים לבית שלנו. מה שמטריד אותי הם אותם דברים שאינם מפורטים ברשימת הרכיבים ואילו תהליכים עבר המוצר עד שהגיע אל השקית והקופסא שבהם הוא נח על משכבו בשלום.
איפה גידלו לי את התרנגולת לפני שהיא הפכה לשניצל פריך? ממה היא ניזונה, ואילו חומרים היא ספגה במהלך חייה כדי להגיע לבגרות הכי מהר שאפשר? האם היא ישראלית או עולה חדשה מסין?
באיזה תהליך היא הפכה לשניצל? ובאיזה שמן טיגנו אותה? מאיפה הגיע השמן הזה? לא שזה היה מטריד אותי, אבל שמעתי שמוצרי קנולה מארצות הברית מהונדסים גנטית ואני לא רוצה להכניס הביתה מוצרים כאלה. מה גם שזה נוגד את חוקי הדת שלי, כי אצלנו רק אלוהים מחליט מה טוב ליהודים ומה לא (ואולי גם כמה רבנים), ולא איזה מדען שהמציא איזה ערבוב משונה במעבדה שלו מדנ"א של דג עם צמח הלפתית (ממנו עשוי שמן הקנולה).
באמת שאני לא רוצה להלאות אתכם בנוגע לאריזות המזון, כי גם שם לא חסרים מרכיבים שאינם אמורים לבוא במגע עם אוכל. כל מיני פלסטיקים מסוגים שונים שלעתים זולגים אל האוכל ולעתים לא.
ואני גם לא רוצה להפחיד אתכם בנוגע לתהליכים שהאוכל שלנו עובר – כל מיני הקרנות בקרני גאמה רדיואקטיביות כדי שיהיו לו חיי מדף ארוכים וכדי שכל מיני חעייס לא יתיישבו בו. גם זה לא אומרים לנו.
ההקרנות האלה פוגעות ב-5-80% מהויטמינים ומהאנזימים של מה שעוד נשאר מהחיות של המזון הזה (נעשה בעיקר בתבלינים יבשים, אך גם בסוגי ירקות ועוד).
בקיצור, מה שנשאר אחרי כל התהליך הזה הוא מזון שאני בכלל לא בטוחה שראוי למאכל. וכל רשימת הערכים התזונתיים שבו היא המלצה בלבד.
תשאירו את האוכל מחוץ למירוץ
פתאום אין לי חשק לארוחת הערב הזאת. בא לי לפנק את המשפחה שלי בארוחת ערב שאני השולטת בתכולתה. זה נראה לי יותר חשוב מהרופא ומהנעליים שעדיין לא הספקתי לרכוש.
וזה מה שבאתי להגיד כאן בעצם. סדר החשיבות של הדברים. אי אפשר להכניס את האוכל שלנו למירוץ הזה שבחרנו לחיות בו. אוכל זה מחוץ לתחום. אני חושבת שאנחנו ראויים לאכול רק את הטוב ביותר. זה הדלק שלנו.
אנחנו צריכים לבשל למשפחה שלנו ולאכול יחד ליד שולחן מסודר. אוכל נקי, טעים, שמישהו מהמשפחה עמד והכין. הוא (או היא) חשב ותכנן מה המשפחה שלו תאכל באותו השבוע. הוא הלך לקניות ורכש אוכל בתפזורת, רחרח אותו ובחן את הברק שלו.
קנה גם איזה לחם טוב מהמאפייה, ואולי אפה בבית (אל תגלגלו עיניים- היום יש אופה לחם פלאים שלא צריך לעשות כמעט כלום, ואחרי שעתיים מתפשט בבית ריח מדהים של לחם שאתם עשיתם בעצמכם!!!). ולקינוח… תפוח או עוגה (לא עוגת הבית של אסם. עוגת הבית שלכם!)
זה נקרא זמן איכות שלכם עם עצמכם במטבח. אולי הקטנה רוצה לעזור. זמן איכות של המשפחה ביחד ליד השולחן בנינוחות. ואחר כך מי שבישל יושב לנוח, ומי שלא שוטף כלים.
אני בטוחה שאם ליברמן ואחמדיניג’ד היו מתיישבים ברגוע לשולחן של אוכל ביתי שכזה הם היו מחליפים כמה מילים ביניהם. לפחות איזה "תעביר לי את הסלט", "נשאר עוד מהאורז הפרסי?" ומי יודע, אולי בסוף הארוחה הם היו לוחצים ידיים.
יש יותר טוב מזה???