אוהב, לא אוהב, זאת השאלה.

אומרים שהאהבה היא עיוורת והשיגעון מלווה אותה

פנים רבות לאהבה. יש אהבה הורית בין הורים לילדים, אהבה בין חברים, אהבה לרעיון, למוזיקה, לטבע, לחי ולדומם, לאומנות וכן לצערי גם לאלימות, אבל מעל הכול יש את האהבה בינו לבינה. יש אהבה חולפת ויש אהבה שלעולם נשארת. אהבת היא רכה ומלטפת, מחממת, מפנקת ומשמחת אבל היא יודעת להיות מאכזבת כואבת וקשה מנשוא.

אהבה_640x436

אני זוכרת את המבחן לגילוי אהבה על ידי תלישת עלי הכותרת של פרח.

בילדותי הרחוקה, נהגתי לקחת פרח, לתלוש את עלי הכותרת כשהראשון מבניהם היה סימן  ל"אוהב" והבא אחריו ל"לא אוהב". העלה האחרון שנותר בידי קבע, האם מלך הכיתה אוהב אותי או לא אוהב אותי.

כמה התרגשתי לדעת מה תהיה התשובה. אז עוד לא ידעתי שלרוב הפרחים יש מספר לא זוגי של עלי כותרת וזה כמובן, השאיר ביד, תמיד, עלה האחרון "אוהב".

אהבה עבורי היא סם החיים. אני אוהבת לאהוב, אני זקוקה לקבל אהבה, אהבה מנהלת אותי עד היום וכל מבחן כזה מיקם אותי בדיוק במקום בו רציתי להיות. מקום שיש בו סיכוי לאהבה.

זה מקום שהביא עימו המון אכזבה, כי המציאות לרוב לא התאימה לתוצאת המבחן.

כבר מזמן קבעו יודעי דבר כי אין אהבה בלי כאב. אני למדתי זאת בדרך הקשה אבל לא הייתי מוותרת על אף אחת מהאהבות שזכיתי בהן.

הפרפרים בבטן, הרגשת הריחוף, הציפיה לבאות, החלומות על עתיד ורוד, מלווים בחוסר יכולת לאכול ולישון והחיוך המרוח על הפרצוף, איזה כייף!

בגיל השלישי, האהבה משנה פניה ויעדיה. היא בררנית יותר, נרגעת, משתבחת, מתעצמת, ממוקדת והרבה יותר מהנה.

אני עדיין מאוד זקוקה לה אבל כבר לא בכול מחיר. אהבת הנכדים היא פיצוי על אהבות רבות ואחרות שפעם מילאו לי את החיים והיום אין לי צורך בהם.

להפתעתי, דווקא בגיל השלישי מצאתי אהבה חדשה. למדתי לאהוב את עצמי.

נראה לי שזאת תהיה האהבה הראשונה שלי, ללא אכזבה וללא כאב.

נחמד לגלות שאף פעם לא מאוחר מדי.

יהודית קרן
אני אמא לשלושה בנים ושלוש כלות, סבתא לתשעה נכדים, פנסיונרית שמשתדלת בכל יום ויום לעשות משהו שעוד לא עשיתי, מגשימה חלום ישן לכתוב על אנשים, על חוויות ורגשות, בקיצור על החיים.