אהבתה של סלטנאת מאת שרה אהרוני – סקירת ספרים

היי

שמי רוית וזהו הפוסט הראשון שלי כאן.
אני מאוד אוהבת ספרים וכמעט תמיד לאחר סיום קריאה של ספר נורא מתחשק קצת לדבר עליו…. גם אם זה ספר שלא השאיר רושם רב.
אז המטרה שלי פה היא לתת דרור לכל מה שהרגשתי תוך כדי ולאחר הקריאה בספר, בלי לחשוב ולסגנן את זה יותר מדי.

בדיוק הרגע סיימתי את הספר אהבתה של סלטנאת.
אני אקדים ואומר שאני מאוד אוהבת רומנים היסטוריים שדרכם אפשר גם ללמוד על תרבות, תקופה וארצות אחרות.
בספר הזה למדתי המון על החיים של היהודים באיראן בשנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת.
עולי איראן תמיד היו קהילה סגורה עם מנהגים שנראו לי קצת פרימיטיביים והיה קשה להבין מאיפה זה מגיע להם ולמה הם לא משתחררים מזה אחרי שנים שהם גרים בישראל,
אז דרך הקריאה בספר הצלחתי פחות או יותר להבין מאיפה זה מגיע.

הסיפור הוא על נערה בשם סולטנאת שנולדה וגדלה באיראן וחיה חיים די קשים.
מה שהציק לי הוא שהספר נקרא "אהבתה של…" אבל לסיפור האהבה הטראגי מגיעים רק בחלק השני של הספר.
אני חייבת לומר שהספר היה כתוב טוב מאוד והשפה עשירה.
הקורא מקבל תיאור מלא של כל חייה של סלטנאת והחיים הקשים שהיא זכתה להם, והיא סבלה מאוד.
וניכר שלמרות כל הסבל היא היתה חזקה ובחרה בסופו של דבר להמשיך הלאה בחיים שהוכתבו לה ולהנות ממה שיש.

לי היה קצת קשה להשתחרר בסוף הספר מהתחושה הלא נעימה שיש אנשים שלא זוכים לחיים טובים במיוחד ושהאהבה לא מנצחת בכל מחיר.
זאת אולי המציאות וצריך אם כבר להתחזק מזה שלמרות הכל אנשים ממשיכים הלאה ומצליחים להנות ממה שיש,
אבל כנראה שיש לי נפש רומנטית מדי והפספוס השאיר לי טעם מריר.

אני מוכרחה להזהיר מראש שאת רב הסקירות שלי אני לא מסיימת בהמלצה לקרוא או לא לקרוא,
כי לא לעיתים קרובות ספר משאיר אותי בתחושה עזה כל כך עד כדי כך שאתן דעה חד משמעית עליו.
לרב אני פשוט מעדיפה לספר את מה שחשתי בזמן שקראתי אותו ואיך הוא השאיר אותו בסוף.

 

קריאה מהנה 🙂