ישבתי עם מיכל והתגלגלנו מצחוק לנוכח הבננה שהדיילת חילקה לנו, בננה, שבגודלה הספיקה לשלושה אנשים. שעה וחצי לכיוון יוון במטוס קטן. החלטנו, מיכל ואני, לבלות חודש שלם ביוון. אתונה מיקונוס לריסה, קסטוריה ועוד.
הגענו לאתונה עם מזוודה ענקית בלי גלגלים והסתובבנו ברחובות שעות, מחפשות את הדירה בה אנחנו אמורות להתגורר.
אבל לא על זה רציתי לספר.
רציתי לספר על פאב אחד בלריסה, אליו יצאנו כמה חבר'ה. שתינו ורקדנו, עד שבזווית העין ראיתי אותו. את האחד. נעצרתי, הסתכלתי חזרה וחשבתי לעצמי, כשכל גופי רועד: 'זאת אהבה ממבט ראשון?'
הוא ניגש אלי והציג את עצמו באנגלית רהוטה: "אני קוסטס ". חייכתי. כל הלילה רקדנו והתחבקנו. הוא נראה בעיני כמו פסל דוד. לא יכולתי להוריד את העיניים והידיים ממנו. 'זה קורה גם לי', חשבתי. הבוקר כמעט הגיע ושנייה לפני שהוא הלך התקרבו שפתיו אלי. עמדנו שעה באמצע הרחוב, כשחבורה שלמה מחכה לנו והתנשקנו.
זאת הייתה תחילת אהבה טהורה עם יווני, לא יהודי.
קוסטס המשיך איתנו את הטיול. הוא היה בן למשפחה מאד עשירה ביוון ויכול היה לטייל מתי שרק רצה. מיכל חברתי ואני היינו מרוצות ויוון קיבלה טעם אחר, טעם של התאהבות מול חופיה המדהימים.
באיזשהו שלב חזרנו לאתונה וקוסטס איתנו. אכלנו הרבה סופלקי ושברנו צלחות למכביר בערבים שבילינו במסעדות. אפילו דיברנו קצת יוונית. אבל אז נאלצנו לחזור לארץ.
הפרידה הייתה קשה וכואבת. פעם ראשונה שחוויתי אהבה ממבט ראשון. אהבה שממסה את החושים והופכת את הבטן. אהבה, שרציתי לשבור בזכותה את כל הכלים.
קוסטס ואני.
המראנו חזרה לארץ והתגייסתי לצבא. המשכנו להיות בקשר טלפוני וכתבנו מכתבים רבים. הוא אמר לי, שהוא מתכנן לבוא לארץ, אך במקום להגיע, הוא צלצל ואמר בקול שקט: אני לא מגיע. אני חייב להתנתק ממך. הורי שמעו עליך ואמרו לי שהם מנשלים אותי מהירושה, לא מכירים בי יותר, אם אמשיך להיות אתך בקשר, כי את יהודיה.
אני לא אשכח את השיחה הזאת לעולם.
נחנקתי.
לא עניתי ופשוט ניתקתי את הטלפון.
לא ידעתי איך להכיל את זה.
אני יהודיה.
עברו הרבה שנים מאז אותה בננה. מדי פעם לא התאפקתי ושאלתי עליו. סיפרו לי שהתחתן.
אהבות ראשונות לא ממש עוברות. כל פעם שאני שומעת את דמיס רוסוס אני נזכרת וחושבת, שאולי… יום אחד…
[youtube ]
