אהבה מסותרת/ חנה טואג

חנה טואג בשפתה הציורית נוגעת באחת מהנקודות הרגישות בחברתנו- סיפורי אהבה בין יהודיים לערבים. האם הם יצליחו לגבור על כל המכשולים? או אולי תמיד תהיה שם אהבה מסותרת?

אהבה מסותרת

כשורדה לוי פגשה בשוק בלוד את ח'מודה, עולמם של השניים השתנה. שניהם היו צעירים ותמימים. היא שלמדה בבית ספר דתי והוא שלמד בזמנו הפנוי בזמן שמכר בשוק, מצאו עניין משותף- לימודי האלגברה. האלגברה היה הנושא הראשון שחיבר בין השניים. אך המתמטיקה, הפכה לספרות עד שהפכה במהרה לסיפור אהבה משלהם, שהחליף את "אנקת גבהים" שקראה.

הוא עזב לשנה, לאחר מספר אסונות שפקדו את משפחתו. אך לבו לא הרפה מהצעירה היהודייה שכבשה את ליבו. וגם ליבה שלה חיכה מלא בגעגועים בשדות ליום שבוא ישוב.

כששב לאחר השנה, גופם ולבם מלא הגעגועים הוביל אותם למימוש אהבתם. הוא הציע לה שתעבור איתו לכפר בגליל. היא בקשה לחשוב על כך. כשהמחזור איחר לבוא, היא ארזה את חפציה ונסעה אליו.

השניים נישאו והיא התאסלמה למענו. נולדו להן תאומות. אך בנים היא לא הצליחה להוליד. ומי ירש אותו?
לאחר חמישה נפלים, נולדה לה נגוו'ה, כמו הפתעה אילמת. נג'ווה, נועה, היתה ילדה מיוחדת. היא לא דיברה, אך הבינה וראתה הכל. מה יהיה על נגוו'ה? מה הסוד שהיא אוצרת בתוכה? שתיקתה המדברת יותר מאלף מילים.

לאחר 14 שנים יחד, שנים בהם היא התמודדה עם עקיצותיה של חמותה ושל עיניהם של שאר תושבי הכפר, הכפר התחיל לתסוס מפעולות איבה ושנאה בין שני העמים.
אך לא רק הכפר געש ותסס, גם ו'רדה. הכפר הגלילי התחיל לסגור עליה מכל עבר. איש לא אסר עליה לצאת ולבוא. היא יכלה לצאת ולהיכנס כאוות נפשה, אבל לפעמים האזיקים הם לא בברזל הגלוי לעין, אלא בברזל הבא בנפש.
אנשים משקפים לך באקראי כל מה שאתה מרגיש. הזולת הוא הגיהינום משום שהוא מראה. אדם לאדם מראה. וכמה פוצעת המראה הזו. מה שיקפו לה אנשי הכפר?

קשה היה לו'רדה בין שני העולמות. רגל פה רגל שם. בתוך תוכה היא תמיד תישאר קצת ורדה לוי מלוד.
היא הרגישה שהיא כבר איננה יודעת מי היא. ורדה לוי או ו'רדה אבו זיאד. שתיהן נלחמות זו בזו בתורה ללא הכרעה. בלי מנוחה.

ו'רדה מצאה שהיא עדיין חולמת בעברית. אותיות עבריות מספרות לה בלילותיה סיפורים, והיא הודפת אותם במניפת ידיים נואשת וסוככת את פניה בבד האטום של החיג'אב, אבל הן ננעצות בה כמו מחטים, אף שלא פתחה בבד נקב אחד קטן.
המילים 'בגד' ו'בגידה' דומות זו לזו, ולא במקרה. הבגד הוא מסכה המכסה על הדבר האמיתי, שהוא הרצון של הנשמה לחזור אל האור. לורדה היתה אהבה מסותרת. מסותר מלשון סתירה. בתוכה תמיד היתה אותה האהבה הפנימית שיש לכל יהודי, אהבה שגורמת לו לרצות לדבוק באמונתו, באלוהיו. היא אמנם התאסלמה, אבל לא כי האמינה באיסלאם, אלא כי האמינה באהבתה בח'מודה.
אותה אהבה, שבה הרגישו פעם שאחד ועוד אחד היה אצלם אחד. שאהבתם חזקה מכל דת ולאום. שהם מאוחדים לגמרי. אבל עכשיו אחד ועוד לעולם לא יהיה אחד אלא הרבה.

האם ו'רדה תחזור להיות ורדה ותוותר בכך על אהבתה ומשפחתה בכפר הגלילי?

מאחלת לכם קריאה מהנה!

XOXO

אחת שיודעת;-)

קרין מילשטיין
סטייליסטית, מאמנת כושר ובוגרת תואר שני לתקשורת ועיתונאות. זה מה שיוצר את הבלוג על תרבות, סגנון חיים, טיולים, ביקורת ספרותית, שירה ועוד... מוזמנים לקרוא, להגיב ובעיקר להנות... XOXO אחת שיודעת ;-)