כנרת, זמורה ביתן 2015
318 עמ'.
תרגום מאנגלית: מונה גודאר.
מהיכן להתחיל? הכי קל לי מהגילוי הנאות. הספר שאצלי הוא בצורתו הסגולה, קיבלתי אותו לקריאה מההוצאה. ההתחלה היתה טובה, להפתעתי, הדואר העביר לי אותו במהירות שאני לא רגילה לה ב- 10 שנים האחרונות. כנראה שהכל קשור לחווית הקריאה בצורה כלשהי.
כבר שנים רבות שאני לא אבחר ברומן רומנטי כספר הקריאה הבא שלי, אפילו לא כספר שישבור לי רעלת קריאה. פעם הייתי קוראת המון "מתוקים" כאלה. עבר ונגמר, אבל הספר הזה נדבק לי לידיים.
טייט עוברת לגור עם אחיה קורבין. היא לומדת לתואר בסיעוד ועובדת בתחום במקביל. היא תגור עם אחיה הטייס עד שתתאקלם בעיר ותמצא לה דירה משלה.את מיילס היא פוגשת עם הגיעה לדירת אחיה, כאשר הוא נמצא ברגע מאד נמוך בחיים שלו. מיילס, איאן ודוריאן הם חבריו של קורבין, טייסים כולם, עובדים באותה החברה וגרים באותו הבניין.
הסיפור נע הלוך וחזור בין ההווה של טייט ומיילס לבין העבר בן שש השנים של מיילס, אותו העבר שקובע היום את יחסו של מיילס לאהבה ולמערכת היחסים. יש לו כללים אותם הוא מציב לטייט מהרגע הראשון. לכאורה, לא תהיה כאן מערכת יחסים כלשהי מלבד סקס. אסור לשאול על העבר ואסור לדבר על העתיד. אהבה לא תהיה כאן. זו גם הסיבה שלא מגלים לאף אחד על הקשר הזה במיוחד לא לקורביןם האח הגדול והמגונן יותר מדי של טייט.
עד כאן היה לי בסדר. גם לנשים מותר לבחור ביחסים למטרה אחת בלבד. מן הסתם, טייט מתקשה לעמוד בכללים שהוצבו. מיילס מתחבט ומתבוסס בעבר שלו, אבל לא משתף את טייט. בחלק מהזמן זה מתפרש אצלה כעלבון. כאן כבר התחלתי לכעוס עליה ככל שהסיפור התקדם.
דווקא לדמות של טייט לא הצלחתי להתחבר. היא לא הצליחה להתחבב עלי לכל אורך הספר. האמת שקצת בזתי לה אפילו. נכון שכקוראת היה לי יתרון עליה, כי אותי כן שיתפו בעבר של מיילס ואותה לא. דווקא בגלל זה ראיתי בנכונות שלה לוותר לו על פיסות המידע שהוא לא היה מוכן לשתף פעם אחר פעם, בעיני זו היתה חולשה. בעיני זו עדיין חולשה. אין ספק שהדרך בה הסיפור מוגש לנו נועדה ליצור סימפטיה גדולה למיילס, אני לא בטוחה שניא נועדה לעורר כעס כלפי טייט. אני מניחה שזה עניין של דעה אישית.
סיפור האהבה הוא די בנאלי. רומן רומנטי שאין בו יותר מדי, אבל אז מגיע הטויסט שתפס אותי. הגילוי שכל הספר מוביל אליו וסוגר את כל הקצוות.
להגיד שאני אחזור לקרוא רומן רומנטי או רומנים אירוטיים מהסוג הנפוץ היום? לא ממש, לא במיוחד, זה לא יחזור להיות משהו שבשגרת הקריאה שלי, אבל כן נהניתי מהספר הזה.