בחדרים שלך השמש משרטטת
קוים ורצועות של אור על הכתלים
האהבה בחיי מתנגנת כמו שיר של יום חולין,
אני זוכרת כשהגענו למנהטן לפני כמעט 30 שנה נשואים טריים חצי שנה, שבע בבוקר היתה שעת היציאה שלו לעבודה,
אני פתחתי חנות רק בעשר ובטבעי שלי הייתי מתעוררת לפניו מכינה לו כריך לעבודה והוא שהיה רגיל לסטנדרט אחר לא הבין את זה אבל מאד העריך.
"אני למענך כל בוקר מלקטת, פרטים קטנים שמחות קטנות של יום חולין"
זה נשאר כך מאז, שגרת הבוקר שלנו היא שאני מתעוררת ראשונה, מכינה לכולם את הבית ולאיש שלי את התה שלו כמו שהוא אוהב בכוס זכוכית כזאת של קפה שחור וכשהוא מתעורר הוא מכין לי את הקפה של הבוקר שאותו אנחנו שותים יחד.
היום הוא אמר לי "אל תסתובבי יחפה, תשתי את מיץ הלימון שלא תהיי שוב חולה"
הדאגה לפרטים הקטנים, הדרך בה הוא יושב ומקריא לי את החדשות ואני מעדכנת אותו בלו"ז הצפוי לנו השבוע הם אהבה עבורי.
"אתה רואה כיצד פתאום עובר בי רעד
הרוח משנה תכופות את כיוונה
ניסינו לעזוב אבל אני יודעת
אנחנו נשארים שנה אחר שנה"
זה לא תמיד היה ככה, משבר גיל הארבעים תפס אותנו בימים רועשים יותר עם הרבה אהבה אבל גם יותר הורמונים ואגו.
לאט ובחוכמה במהלך השנים, מצאנו את חוק הכלים השלובים בביתנו.
אני האש והוא הרוח המלבה את האש שבי.
עד לפני שנה עבדנו יחד 24/7 ויחד השכלנו לפצל את הדרכים ולתת לשורשים שלנו להתארך ולצמוח כל אחד בנפרד.
"אם יש בי אהבה היא תאמר בשקט
אם יש לי שורשים הם מתארכים לאט"
הוא, האיש שלי כל כך מוכשר ויצירתי וכל יצירה שיצר מאז שהשכלנו להתפצל היתה טובה יותר מקודמתה.
אני לעומתו השלתי משקולות מהכתפיים והתפתחתי בתחום אחר.
אהבה זה לדעת לשחרר, לתמוך ולהיות עזר כנגדו.
יום שלישי בשבוע הוא היום המשותף שלנו, כשהגענו לסטודיו השבוע הוא התלונן בצחוק בפני השכן הגהצן שלנו, קולי (אני אף פעם לא יודעת אם זה השם האמיתי שלו), הוא אמר לו
"היום זה היום הכי קשה לי בשבוע יש עלי מנהלת עם רשימות ומטלות"
וקולי ענה לו בחכמת החיים שלו,
"ההצלחה שלך זה האישה שלך, היא אישה טובה, אם אתה מגיע הביתה ולא טוב לך כך נראה כל היום שלך אני רואה אותך כל בוקר, טוב לך".
אז למדנו בדרך לשחרר להתפתח, לסמוך אחד על השני ולהעריך את רגעי האושר.
לא צריך הרבה יש לנו את השפה המשותפת ביצירה, האהבה המשותפת למשפחה, לאנשים ולארח והיא מפרה אותנו.
אתמול לדוגמה בעודי במלון בירושלים עם הילדה הצעתי לו שניסע לתל אביב לסיים את העבודה, נשלב צעידה וארוחת בוקר טובה ב קלארו שקיבלנו במתנה ותכף פג תוקפה, מן מיני ולנטיין כזה והוא זרם.
שגרת שישי ערב, עשרה מסובים לשולחן, היה נפלא ואז קיפלנו מהר וברחנו לעיר הגדולה.
נשארו לנו עוד כמה טאצ'ים קטנים, התעוררנו לבוקר של יצירה אבל קודם קפה.
צעדנו לנו ברחובות פלורנטין הוא תר אחרי בית קפה פתוח בשעה שמונה שהיא שעה לא שפויה לסביבה ואני עם מצלמה מתעדת כל פינה.
ואז ראיתי אותה, את הכוננית שזרוקה בפינה וכמעט אבל כמעט הייתה בינינו מריבה, שחררתי, הלכנו לקפה ומיד כשיצאתי והוא כבר רגוע יותר אחרי הקפה העמסתי עליו את השידה ועלי את המדפים.
אחרי הקפה גם הוא כבר ראה את הפוטנציאל.
כשהגיעו התגובות של הילדים והחברים על איך השתלבנו מיד באווירה של פלורנטין דיברנו על האהבה ועל החיבורים שעושה ההוא שם במרומים.
אם יש לי מיתרים הם מתנגנים ברטט
אם יש בי דאגה היא חשופה כמעט
הוא פורט על מיתרי ליבי ברטט, אני חרדה לו והוא לי ואנחנו החברים הכי טובים.
לפני שבוע ימים בעודי צועדת במסלול כדוגמנית של החיים הוא עבר ניתוח עם שבעה תפרים וכתב לי מילים של אהבה ולא הזכיר לרגע את מה שעובר עליו, היה ברור לו שאעזוב הכול ואבוא להיות אתו, הוא לא רצה שזה יקרה.
הוא אומר את האהבה שלו בשקט אני אישה שמביעה.
"אולי אתה מקשיב, אולי אתה דומה לי
הן בפניך משתקפים פתאום פני"
אהבה היא שותפות גורל וזוגיות, ערבות הדדית ושמחות קטנות, אהבה היא לישון כפיות ולרצות עוד חיבוק לפני שקמים בבוקר מהמיטה, אהבה היא להגשים חלומות, ביחד לחוד ואחד עבור השני.
אהבה היא לדעת שלא משנה מה יקרה ביחד אנחנו כוח.
אבל קודם כל לפני הכול תכבדו, תאהבו ותהיו חברים טובים.
מוזמנים להקשיב