גבר נמשכך אחרי אישה שאיננה אישתו החוקית. יותר באנאלי מזה? היא אינה יפה, אינה מעניינת, אינה מרשימה או חכמה במיוחד. אבל הוא בכל זאת נמשך האחריה ואינו יודע להסביר זאת לעצמו.
גם בכך אין חידוש גדול.
המעניין בספרו של הסופר השוויצי "שבע שנים" הוא המבט של הגיבור על רגשותיו וגם על מעשיו. הוא נסחף, אבל הוא מדבר עם המצפון שלו. הוא מכיר בכך שמעשיו אינם טובים: הוא מנצל אישה שאוהבת אותו, אך הוא גם מנסה להסביר לעצמו למה זה קורה לו. לכאורה ללא הצלחה. אך נדמה שלבסוף הקורא יכול להגיע למסקנות די פשוטות.
הספר, בעיקר בתחילתו, מותח בזכות המבט הזה, ההתלבטות, הניסיון להשתחרר ממנה, בחיפוש, בשאלות.
אך בסופו של דבר הספר מעביר מסר (כן, יש תחושה של מסר די ברור) זעיר בורגני קצת צפוי. כן, אלכס מתחתן עם אישה יפה וחכמה, לא לגמרי בת מעמדו, אך קרובה לו הרבה יותר מן האישה ההיא. האישה ההיא ננכנסת להריון ויולדת ילד. כיוון שהזוג המושלם אינו מצליח להביא ילד משלו, האישה היפה וחכמה של הגיבור הינה חכמה ונבונה דייה כדי לאמץ את הילדה של בעלה מאישה אחרת. הכל מוסתר מכולם והכל מסתדר באורח פלא ובאופן לוגי מאוד.
ואף על פי כן, ברגע של מצוקה האיש הולך לחפש נחמה בחיק האישה הלא חוקית. היא מקבלת אותו ללא אומר ודברים כיאה לאישה טובה ונאמנה. היא לא מציגה דרישות. בעוד שהאישה החכמה והמוצלחת דווקא בורחת ברגע של משבר. יתרה מזו, כעבור זמן מה היא נוטשת אותו בכלל, גם הפעם ללא מריבה ובדרכי נועם.
ספרו של פטר שטאם עטור הפרסים כתוב באופן קולח. הוא קל לקריאה. יש בו תיאורים יפים ומחשבות מעניינות, אך בסופו של דבר, הספר הוא הבטחה נכזבת. המסקנות שעולות הן די ברורות, ברורות מידי: אין כמו אמא אמיתית. אין כמו אהבה אמיתית. הישנה והטובה. מי צריך את כל החוכמה והקדמה הזאת? ומי צריך את כל הנשים המעניינות שיש להן מקצוע משלהן ויש להן יותר מידי מה להגיד?
פטר שטאם, שבע שנים, כנרת זמורה ביתן, 2011. מגרמנית: רחל בר-חיים
בפייסבוק: מירי ליטווק – סופרת זיכרונות
לאתר הרשמי של הסופרת ומתרגמת מירי ליטווק www.mirielitvak.com
לאתר כותבת ספרי ביוגרפיה וסיפורי חיים מירי ליטווק www.alife.co.il
