אדמה-אדמתי,
רחומה עד מותי,
רוח רב חרבוניך הרתיח.
ארשתיך לי בדם
שאדם ונדם
על גבעות שיך-אברק וחרתיה.
המחול בגלים
יעגל עיגולים.
אורי, שמש, – לעד בחרתיה!
ביומי ולילי
לי יהוד עמלי
על גבעות שיך-אברק וחרתיה.
כאן צמרות הזיתים
מזמרות "זה ביתי".
אבן-אבן תלחש "הכרתיהו".
הרה, הורה שלי,
יבולי מבשילים
על גבעות שיך-אברק וחרתיה!
בשבועה לוהטה
את שבויה לי עתה.
זה הלב את נדרו לא ירתיע.
כי ציוני חרות
האדם הפשוט
על גבעות שיך-אברק וחרתיה!