אדם לאדם זאב

כשעשינו את הדרך לסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין בשכונת התקווה בתל אביב, זה היה נדמה כמעט כאילו נחתנו על פלנטה אחרת.
"כשאת מגיעה מרח' הרצל, תעברי דרך שוק הבשר" הנחה אותי הבחור בקופה. "שוק הבשר" נשמע לי כמו משהו ששייך לעידן שכבר זר לי. אבל בעצם לא היה שונה בהרבה ממה שהכרתי. במקום בשר טרי או קפוא שמחפש אחר אהבה, ראיתי אנשים חיים מתים בארץ לא להם. אבל באופן מוזר, הייתי זו אני שהרגשתי כמו אשה זרה בארץ ניכר. מדינת עולם שלישי אולי. לא ארץ ישראל שלי.

רק הילדים הזרים והצחקנים שעמדו בכניסה למתחם התיאטרון ונופפו לי לשלום, הזכירו לי שהגעתי למקום הנכון. כדי לצפות בהצגה שור – דרמה פסיכולוגית עכשווית, שעלתה הערב לראשונה על ידי תלמידי שנה ג'.

במרכז המחזה (עם שחקנים מצויינים אגב, ובראשם דניאל מורשת) מאת מייק בארטלט (שזכה בפרס אוליבייה היוקרתי 2015) עומד מאבק על משרה. מישהו עומד להיות מפוטר היום וכל אחד מהגיבורים במשרד נלחם על שרידותו. לכל אורך המחזה הרגשתי שאני עוברת דרך מנעד רחב של רגשות. לגלוג. בושה. כעס. אמפטיה. התנשאות. עלבון, רוע לב עוד.

באינסטינקט הראשון רציתי להגיד לעצמי שאני לעולם לא התנהגתי או אנהג כמו הדמויות הללו. אבל האמת כמו שאומרת הבמאית מירב שירום היא שבכל אחד מאיתנו חיות הדמויות הללו ובאות לידי ביטוי בסיטואציות שונות בחיים, בהן אנחנו מתבקשים להלחם על שרידותנו.

אבל למרות שיצאתי מהתחושה שאדם לאדם זאב, במיוחד בעידן שלנו, יצאתי גם עם תחושה של אופטימיות. זה היה לאחר ששמעתי שכל הסטודנטים בסטודיו לאמנויות התיאטרון מיסודו של יורם לוינשטיין, עובדים במהלך לימודיהם עם כ 300 משתתפים ב 18 קבוצות בקהילת שכונת התקווה – ילדים ונוער בסיכון, ילדים עם צרכים מיוחדים, בני נוער הלוקים בהפרעות נפשיות, נוער בסיכון מהמגזר הדתי, בתי ספר יסודיים, קשישים ועיוורים בקהילה ועוד.

אז אולי בכל זאת, לא רק אדם לאדם זאב. לפעמים גם אדם לאדם לב אוהב ואכפתי. והנה לכם עוד סיבה להצטרף למועדון המנויים של הסטודיו ולתמוך גם בדור המחר. לאתר הסטודיו ורכישת כרטיסים להצגה כאן בקישור.

לפרטים וליצירת קשר 03-6883514 שלוחה 0 או 1

קבלו לינק לטריילר:

(צילום : רדי רובינשטיין)